התייעצות

שלום.. אני הולכת כבר 7 חודשים למטפלת. בשתי הפגישות האחרונות אני חשה שינוי כלשהו. המטפלת שלי נראית עצובה, אולי אפילו מעט מדוכאת. היא לא מנהלת את הפגישה, מה שגורם לי לאבד את דרכי, כי אני קופצת מנושא לנושא, והיא לא מחזירה אותי לעיקר כפי שתמיד עשתה קודם. אני דואגת מ- 2 סיבות: האחת, ייתכן שמשהו אישי קרה לה ומטריד אותה, אולי היא צריכה חופש כדי להסדיר בעיות אישיות. אני יודעת שיש לה בן בצבא, חייל קרבי, אולי היא דואגת בגללו. והסיבה השניה שאולי היא בעצם מצוברחת בגללי, אני יודעת שזה אולי דבר לא הוגן לומר, אבל לפני 3 פגישות סיפרתי לה משהו מאוד אישי, שאני פוצעת את עצמי. בפגישה הבאה (שזה לפני שבועיים) היא נראיתה לי עייפה. שאלתי אותה איך היא מרגישה לגבי העניין שדיברנו עליו בפעם הקודמת והיא אמרה שהיא מרגישה צער. ציינתי בפניה בפגישה האחרונה ששמתי לב שהיא מפהקת והסקתי שהיא עייפה, והיא הודתה בפני שזה נכון. אני שואלת בעצם, מה לעשות, כי מצד אחד אני מרגישה שמשהו איתה לא בסדר ולא כמו שהיה לפני שסיפרתי את העניין האישי. אבל אני לא יכולה לדעת בוודאות אם זו אכן הסיבה. אני לא יודעת עם לפנות אליה ולהעלות את העניין, כי אני מפחדת שאם באמת יש לה כרגע בעיה אישית שמטרידה אותה, היא תרגיש לא טוב עם זה ששמתי לב לכך.. הייתי רוצה לעשות משהו נחמד בשבילה על מנת לעודד אותה, אבל אני לא יודעת בדיוק מה, והאם זו לא חריגה מהגבולות הטיפוליים?.. אני קצת אבודה כרגע ובעיקר מאוד מודאגת... אשמח לעצה מועילה..

שלום גלי, את מתארת מורכבות רגשית גדולה - חשש מכך שהמטפלת אינה יכולה לשאת את מה שספרת לה על כך שאת פוצעת את עצמך, חשש שהיא אולי אינה במיטבה בלי קשר אליך, חשש לפגוע בה אם תשאלי, חשש לפגוע אם לא תשאלי, ועוד. כל החששות האלה, להבנתי, נוגעים לשאלות שלך בנוגע למידת החוסן (או הפגיעות) של המטפלת שלך, מולך ובכלל. עד כמה היא לוקחת את מה שאת מספרת לה ללב? או שאולי יש מישהו אחר (בן או בת אחרים) שהם אלו שמעסיקים אותה? אני מניחה שאת מצד אחד זקוקה להרגעה, לשמוע שהצער שהיא חשה על כך שאת מכאיבה לעצמך, הוא לא משהו שממוטט אותה (אני מעריכה שזה לא, שהיא חזקה יותר משאת משערת, זה המקצוע שלה), ואני חושבת שאת זקוקה לשמוע שמה שאת קולטת באינטואיציה אינו משהו חמור או רציני (תקופה של עייפות היא משהו שכל אדם יכול לחוות, אך נראה שהחשש שלך הוא שמדובר במשהו חמור יותר) מה שאני מנסה להגיד זה שאין "פשוט" בטיפול, וכל מה שאת מרגישה, וכל מה שביניכן שייך לשם. החששות, החרדות, האשמה שלך, הרצון שלך לשמח אותה, להיות "בת" טובה, הקינאה (?) שיש מישהו אחר שגורם לדעתה להיות מוסחת וכו'. וכל זה בסופו של דבר מספר עליך. לכן, אני חושבת שלדבר בטיפול על כל מה שאת מרגישה, זה הדבר הכי טוב, הכי מקדם, הכי נכון.

ואני חשובת שהתפקידים אמורים להיות ברורים, מי המטפל ומי המטופל, ואם במערכת יחסים של מטפל מטופל - בתחושות מתחלפים / מתבלבלים התפקידים, ולו בעיניים שלך בלבד כמטופלת - שאת מרגישה את הצורך להבין אותה, לעודד אותה, לשמור עליה, .... יש חשיבות לפתוח ולבדוק מה הצורך הזה משרת אצלך, מאין הוא מתעורר, והאם בלבולי תפקידים נוספים קיימים בחיים שלך בברכה א

אם נצא מנקודת מבט שבאמת יש לה איזושהיא בעיה, שקרוב לוודאי היא לא מעוניינת לחלוק איתי.. האם בזה שאני אציף את העניין- אני לא אפגע בה.. כי הבעיה שלי שאני לא רוצה להעמיד אותה במצב לא נוח.. אולי עדיף לי פשוט להעלים עין ולהמשיך כרגיל.. --> כי ברור לי שאם מדובר רק בעייפות, אז זה יהיה בסדר לחלוטין לשוחח על העניין ומה זה מעלה אצלי. אבל אם לא, הדבר יכול לפגוע בה.. ואני גם כה מרגישה שהטלתי עליה יותר מדי דברים לעכל בבת אחת.. האם אני מגזימה??? בתגובה?? בתחושה?? בדאגה?? מה הדרך הנכונה לפעול על מנת לבדוק איזו מההנחות שלי נכונה???

נראה לי שפסיכולוגית מקצועית בעלת נסיון, שלא התחילה לטפל אתמול, כבר היתה במצבים כאלה - הרי החיים של המטפל כל הזמן מתרחשים - וללא ספק היא כבר נתקלה בשאלות של מטופלים אודות החיים שלה ואודות עצמה, ולכן הנחת היסוד שלי היא שכל איש מקצוע יכול להתמודד עם השאלות של מטופליו - בין אם בתקופה יותר קשה ובין אם בתקופה יותר קלה. יודע כמה הוא מבקש לחשוף וכמה להצניע, יודע מתי זה קשור באמת אליו, ומתי קשור יותר לתהליך שמתרחש בטיפול. לסיכום - ולכן הכותרת "בכל זאת" - בעיני זה רק המשך של השאלה עד כמה את יכולה לתת אמון בחוסן שלה מולך. עד כמה היא תצליח לשמור על עצמה מולך, עד כמה היא תעלב. חששות טבעיים, שטוב לדבר עליהם בטיפול בצורה ישירה.

גלי שלום ממה שאת מתארת נשמע שאת בחורה רגישה ומתחשבת, למרות שלמעשה את מרגישה שהטיפול שלך נפגע את לא מביעה כעס אלא דאגה למטפלת שלך. לדבר הזה יש בוודאי משמעות גם במקומות אחרים בחיים שלך. אני מציע לך להעלות את הדברים בדיוק באופן בו כתבת עליהם בפורום, אולי אפילו להקריא לה את מה שכתבת. עד שלא תבררי מה בדיוק קרה לא תדעי כמה מתוך מה שאת מרגישה הוא אמיתי, והאם יש מרכיב של השלכה על המטפלת שלך שאינו קשור למה שעובר עליה במציאות. אני לא יודע עד כמה המטפלת אכן תשתף אותך אבל אין לי ספק שיש חשיבות רבה לכך שהנושא לא ישאר מתחת לפני השטח ויעלה באופן ברור במפגש. במידה ותוותרי על זה יש חשש שהטיפול יפגע ובסופו של דבר כל התהליך בו את נמצאת יפגע. בברכה ד"ר אורן קפלן