רגשות אשם קשים

עקב סבלי בצבא אמי חלתה בסרטן. אני ואמי קשורים. היא חלתה בגללי עקב העצבים שלה כי היא מאוד מאוד קשורה אלי. היתי בטפול פסיכולוגי וגם היא. הפסקנו עקב העלות. אני עובד ומרוויח 4000 שח. 300 שח לפגישה היא עלות גבוהה אך אני מאוד מאוד סובל . במרפאות הכללית הפסיכולוגים לא מקצועיים כך גם אמר לי הפסיכולוג הפרטי שאז היתי אצלו. בכל מקרה איך נפטרים מרגשות האשם האלה?... זה מטריף אותי

יוני, למחלות יש כל כך הרבה גורמים, וכל שהמחלה מורכבת יותר, קשה יותר להגיד שהיא פרצה בגלל דבר אחד בודד. אני מבינה שאמא שלך מאד הזדהתה עם הסבל שלך, אבל האופן שבו היא חווה דברים ומתמודדת איתם שייך לה. נשמע שיש לך ראייה שמאד לא מפרידה בינך לבין אמך. כאילו שאין יוני ואמא של יוני, אלא אדם אחד - אדם אחד שכאשר חלק אחד שלו סובל, חלק אחר שלו נהייה חולה. אבל במציאות זה לא ככה. במציאות אנחנו אנשים נפרדים, וחשוב, לדעתי שתגיע להבנה הזאת כי אחרת תמשיך לסבול מאשמה קשה, ומכעס כלפי עצמך, שלהרגשתי אינו מוצדק, וזה לא משנה עד כמה סבלת וכמה קשיים היו לך בתקופות שונות בחיים - מה שאתה לוקח על עצמך זה פשוט יותר מדי. למיטב ידיעתי, גם במרפאות קופת חולים ניתן למצוא פסיכולוג מקצועי, וחבל לוותר על האפשרות - נשמע שאתה באמת מאד זקוק וסובל.

יוני שלום קודם כל, אמך לא קיבלה סרטן ממך. יש דעות שאומרות שמתח מגביר סיכוי למחלה, אבל אף אחד לא מצא קשר ישיר כל כך כמו שאתה מתאר ומרגיש עליו אשמה. במרפאות קופת חולים יש פסיכולוג טובים וחבל שאתה מוותר על הטיפול הפסיכולוג בגלל דעות קדומות. כמו בכל דבר צריך מזל וצריך לקוות שתקבל מטפל שיתאים לך. בכל מקרה, כדאי לנסות כי תוכל לקבל טיפול מוזל, ולפי מה שאתה מתאר היית בתוך תהליך שנקטע ואתה זקוק בהחלט לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

כדאי גם שתיקבע פגישה עם הרופא המטפל באמא שלך(עלות חד פעמית) שיסביר לך מה עלולות להיות הסיבות במידה והוא יודע , וכך תשמע מאיש מקצוע שאין לך סיבה לחוש אשמה.

רגשות האשם האלו משרתים היטב את הרצון שלך להעניש את עצמך ובכך לתקוע את התקדמותך. אתה יושב מחוץ למעגל העשייה ומרחם על עצמך במסווה של כעס עצמי. מאחר וברור לך כי אין זה למעשה אשמתך שאמך חולה אלא פונקציה של גורמים שונים שהביאו למחלתה לרבות גנטיים ואחרים הרי שברור הוא שהנטייה שלך להאשים עצמך ובכך להסיר את נטל האחריות לעשייה וצמיחה היא דפוס קבוע שיהיה עליך לשים את הדגש עליו..פיתחת תלות בפסיכולוג לטענתך וזה מה שגרם לסיום הטיפול.גם כאן באה לידי ביטוי היטב הבריחה מאחריות..איפשרת למטפל להיות אחראי על הכל כאשר ברור וידוע לך כי התנאי הראשוני לשינוי הוא שאתה תהיה מוכן להשתנות בעצמך.. תן לעצמך האפשרות לחיות חיים שיש בהם מיצוי והשלמה..כי בעוד שנים רבות כשתסתכל במראה ותשאל עצמך מי אתה ומה עשית תבין כי למעשה עצרת עצמך ללא סיבה של ממש.. בחיים עדיף להתחרט על מעשים שעשית מאשר על אילו שנמנעת מלעשות .. קח עצמך בידיים ופעל כדי לצאת ממעגל הישיבה אל מחוץ למעגל החיים.. ויפה שעה אחת קודם.