ללילה

לילה את יכולה בבקשה להמשיך לענות לי על שאלתי בעמוד 498 תודה

אני אענה לך כאן, קראתי את מה שכתבת. את שואלת איך זה יעזור לי לספר למישהו? אני חושבת שהרבה פעמים לדבר ולשתף עוזר. אני לא יודעת למה, אבל אני יודעת שזה ככה :-) ההחלטה את מי לשתף תלויה כמובן בך. לדעתי, אם יש מישהי בקבוצה שאת רוקדת בה (השיעור שבו את לחוצה) שנראית לך נחמדה, תנסי אותה. תספרי לי שאת לא כל כך מסתדרת עם השיעור הזה, שהמורה מלחיץ אותך... בקיצור, מה שאת מרגישה. אני מאמינה שבתור מי שרוקדת איתך היא תדע על מה את מדברת. אני לא יודעת אם זה ישפר את ההרגשה שלך ביחס למורה הזה, אבל לפחות לא תהיי כל כך לבד עם מה שאת מרגישה. את שואלת מה הטעם לספר לאחרים - למשפחה או לחברים. ואני שואלת בחזרה האם מה שעוצר אותך מלספר הוא באמת "שאין טעם" או שאת מתביישת להודות בחולשה, או מפחדת שלא יבינו, או משהו אחר...? אני לא מכירה את המשפחה שלך, אבל אם אמא שלך, למשל, היא בן אדם שאפשר לדבר איתו, אני חושבת שמאד כדאי לך. להודות בפחד/חרדה זה לא דבר הכי קל, זה משהו ש"ילדים מרגישים". אבל בתוך כל אחד מאיתנו יש ילד שלפעמים מפחד. יש הרבה מאד אנשים שמרגישים חרדה ולחץ בכל מיני סיטואציות. האפשרות לדבר עם מישהו, משום מה, הרבה פעמים עוזרת. בעיקר אני חושבת שזה טוב לא להשאר לבד, במיוחד לא בגילך. אני באמת מתכוונת לזה... אפשרות אחרת - וזה כבר ממש נתון לשיקול דעתך - היא לדבר עם המורה עצמו/ה. מהנסיון שלי יש מורים שהם מאד "בני אדם" ויש כאלה שהם קצת... קשים. אם הוא/היא ממשפחת "בני האדם" - שיחה גלויה תוכל לעזור לך. זה דורש הרבה אומץ לבוא למורה ולהגיד לו שאת מרגישה שאת לחוצה בשיעורים שלו, שאת מתבלבלת וכו', אבל זה יכול גם לעזור. שוב, זה כבר באמת עניין של שיקול דעת. אני הייתי מתחילה מלשתף מישהו מהסביבה הקרובה אליך. בכל מקרה, אני בטוחה שזה יעבור וישתפר. אולי עכשיו זה קשה, וזאת התמודדות, אבל יכול להיות שאם הזמן פשוט תתרגלי למורה הזה, לשיעור הזה. העיקר, תמשיכי לשים לב, אם המצב נהיה יותר טוב או פחות טוב. אם נהיה פחות טוב, אל תהססי לבקש עזרה.