ילדה בדיכאון?

שלום רב, בתי בגן חובה, ילדה מקסימה אינטיליגנטית ומפותחת שכלית רגשית וחברתית. אפשר אף לומר שבגן שלה היא כוכבת. הן הגננת מעידה על כך והן עיני הרואות את היחס לו היא זוכה מצד חבריה וחברותיה ואת רצונם להיות בחברתה. במובנים מסויימים היא טיפוס של מנהיגה. מאוד בשונה ממני או מאביה, יש לציין. ביתינו אינו שקט במיוחד במובן היחסים שביני לבין בעלי. ובהקשר לביתי, אנו עוברים איתה ימים לא קלים, כמעט כל בוקר, של קושי רב בפרידה מאיתנו כאשר היא הולכת לגן. היא מתבטאת יפה, תוך כדי בכי מר, ומדברת על כמה שהיא אוהבת אותנו, ואם אנו מבטיחים שנחזור לקחת אותה, ושהיא תתגעגע. הקושי שלה לעתים כל כך גדול שאין לי מלים לתאר אותו. אנו משתדלים כמעט בכל יום כזה להגיע איתה לפרידה, שלמרות הכל, תעשה בסוף אם לא מרצון אז מהסכמה מצידה. הסבל רב. כך גם במסיבות יומהולדת, זה לכאורה מאוד סותר את עצמו כי כולם כל כך שמחים שהיא מגיעה, אך היא הילדה היחידה שמסרבת להשאר ללא אמא. אני רואה כי הסירוב שלה להפרד מעיד על פחד רב, כמעט אימה. זה נראה כל כך לא הגיוני. וגם היא יודעת זאת....שברור שאבוא לקחת אותה, שברור שאני אוהבת אותה.......ובכל זאת היא נורא פוחדת. קראתי את המאמר שלך בנוגע לדכאון, שם התייחסת לדיכאון בקרב ילדים. האם יתכן שזהו המצב בנוגע לביתי? מה עלי לעשות בנדון? עד כה חשבתי שזה עניין של זמן והדברים יחלפו מאליהם, אולם הקושי נמשך, למען האמת מאז שהחלה ללכת לגן, בסביבות גיל שנתיים. בתחילה היה זה גן שלא נתתי את אמוני בו, אולם כיום היא כבר שנה שנייה בגן שאני יודעת שהוא מאוד טוב בשבילה (גננת מאוד חמה ואוהבת ומתייחסת וכו', כזו שגורם לה להפיק מעצמה הרבה טוב). אני עצמי סובלת מדיכאון מתמשך על פני שנים. כרגע המצב חמור יותר, כל הזמן עליות וירידות. יתכן כי גם בעלי סובל מדיכאון, הוא מאוד חסר בטחון ועצבני. למרות שאנו מנסים לצייר לה ולבתנו הקטנה יותר תמונה שלווה של ביית חם ובטחון, נראה כי הן קולטות את אי השקט. אני מאוד מקפידה שלא להתעמת עימות קולני עם בעלי בנוכחות הבנות, אך הוא לצערי לא פעם ולא פעמיים יכול להתפרץ עלי בנוכחותן. אם כי לא באופן מאוד חמור ומתמשך. אני נמצאת בטיפול מזה שנתיים וחצי. הטיפול טוב לי, הקשר מצוין. אבל כל הזמן כואב לי ואינני רואה פתרון שמסתמן באופק. אחזור לשאלה החשובה ביותר - האם הדברים שתארתי מעידים על דכאון אצל בתי? האם לתת לזמן לעשות את שלו ולחכות שתבוא תקופה של פרידה קצת יותר קלה כמו שכבר הצלחנו להשיג בתקופות שונות בעבר? או שהקושי הבלתי נסבל כמעט בפרידה בבוקר מעיד על כך שיש לפעול ומיד? יש לציין שמעבר להצלחה החברתית, גם בביית הילדה שלי מאוד יצירתית, משחקת יפה ופעילה. עושה עבודות יצירה שונות באופן עצמאי ויודעת להנות מעצמה. כמו כן ישנם גם מצבים נורמלים של עימותים עם אחותה וכעסים עלי, אך גם מצבים כאלה היא למדה לאחרונה לפתור בצורה בוגרת . אודה מאוד על התייחסותך ניבה

מה דעתך על לתת לה חפץ כמו חולצה שלך או משהו שיכול לתת תחושה שאמא איתה שם ויאפשר לה ללכת יותר רגועה לגן?

היא מזמן עברה את השלב הזה. מאוד בוגרת ומבינה. חפץ מעבר לא רלוונטי לגביה.

ניבה שלום מה שאת מתארת נשמע יותר כמו תגובת חרדה מאשר דיכאון. בגילאים כאלה ההתייחסות לדיכאון מאוד שונה מאשר דיכאון אצל מבוגרים. השאלה המרכזית בעיני היא כיצד עוזרים לילדה לעבור את התקופה הזו יותר בקלות כי מה שברור, בלי קשר לאבחנה, זה שקשה לה כעת. תוכלו אולי להתייעץ עם פסיכולוג הגן אם מדובר בגן עירוני, או עם פסיכולוג ילדים אחר. נראה לי שאת חוששת מאוד לילדה גם על רקע מצבך וצריך לפעול מצד אחד כדי לראות כיצד היא מגיבה לדיכאון שלך אבל מצד שני גם לעשות הפרדה ברורה בין מה שקורה לך בעולמה ומה שקורה לך. זה ברור שהיא מושפעת מכך, וכאמור, זה די טבעי שתתעורר חרדה מסוימת שהיא גם שלב התפתחותי נורמלי בגילה. בברכה ד"ר אורן קפלן