שאלה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום ד"ר קפלן! אני נמצא בטיפול... אבל...אני לא ממש רוצה "להבריא"... מה הטעם שאמשיך בטיפול אם אני גם ככה מונע מהמטפלת שלי לעזור לי באופן מלא..? (דיברנו על זה באופן גלוי......) לא אוכל להתייעץ באופן חופשי עם המטפלת אם לעזוב או לא....כי מן הסתם יש לה אינטרס בעניין. אני יודע שטיפול יעזור לי...מאוד. ומזה אני מפחד.... מפחד להשתנות. מפחד במיוחד להבין אח"כ באיזה מצב פטתי (?) הייתי...להתבייש בזה. יש לך רעיון..?
ערב טוב מטופל מי שלא רוצה להבריא, אני חוששת שאין דרך שיבריא. לאלו שרוצים להבריא הדרך לא פשוטה, לא קלה, אבל בהחלט אפשרית. מנסיוני, מידת ההחלמה מושפעת מגודל הרצון, ולפעמים מידת הרצון משמעותית לא פחות ממהות הבעיה. למיטב הבנתי, מטפל / ת - האינטרס שלהם צריך להיות טובתך, כך שאם אתה נמצא אצל מטפלת מקצועית ואמינה, (בעלת אינטגריטי) היא בהחלט הכתובת שלך להתייעץ בנושא. הפחד משינויים - הוא אכן פחד גדול מאוד. אני חושבת שלכל אחד. ולכן הפחד שלך מובן לחלוטין. אבל בין השורות שאתה כותב על אי הרצון שלך להחלים, נשמע שאתה כן מחפש דרך, למרות הפחדים, ולכן אתה פונה ושואל. אז לדעתי, תנסה למצוא את המקום והשיטה הטיפוליים שמתאימים לך ביותר, על מנת שתוכל להקטין את הפחדים, ולהגדיל את הרצון לשינוי, ולהחלמה. ושוב, רק לדעתי, אין מצבים פטתיים, אלא מצבים שבהם הפחדים והמצוקות גורמים להתנהגויות שניראות פטתיות. בהצלחה גדולה א
היי השאלה אם לא שווה להילחם בכל הנ"ל על מנת שיהיו לך חיים יותר מלאים ומאושרים...גם אם זה מביך וקשה נורא?
אגב, מול הפחד שאתה מציג, הפחד משינוי, אני מעריכה שיש גם פחד שאותו שינוי שאתה מייחל לו גם יכשל, או לא יוגשם במלואו, ונראה לי שדווקא שם מצוי הפחד היותר בסיסי, היותר עמוק. לי נדמה שהסאבטקסט של השאלה שלך הוא דווקא: ומה יקרה אם הטיפול, למרות היותו טיפול, והמטפלת שלי, למרות שהיא אכפתית וחכמה, לא יצליחו לעזור לי? לא יצליחו לעזור לי לגמרי? מה יהיה אז? עכשיו אתה במצב בו אתה יכול להאמין שיש "ישועה" - אתה מתחיל לחוש את השינוי כבר, אחרת לא היית מפחד ממנו. אבל יחד עם האפשרות ל"ישועה" גלומה גם מוגבלותה. הרי לא תשתנה בכל היבט שלך, בכל תכונה שלך. ונראה לי שזה מה שמפחיד אותנו יותר. ולגבי הפתטיות בדיעבד: לדעתי אחר כך, כשכבר תהיה במקום אחר (ואני דווקא כן מאמינה באפשרות לשינוי, גם אם אתה חושש ממנו) אולי לא תהיה כל כך עסוק בלחשוב כמה פתטי היית אז, אלא תהיה עסוק בלחיות ולעשות דברים שאתה רוצה. אולי אחר כך, כשתהיה יותר אתה, יותר שמח, יותר מסוגל, להתחיל לחשוב איך הייתי פתטי פעם פשוט לא יהיה רלוונטי, לא יהיה ממש מעניין... זאת דעתי. בהצלחה בשינוי. שינויים הינם בלתי נמנעים. רק דברים מתים לא משתנים ואתה דווקא נשמע די חי.
אולי אתה מפחד להסיר שכבות, אולי נוח לך להיות במקום הלא בריא הזה כי שם לא צריך להתמודד עם החיים... למה בעצם אתה לא רוצה להבריא? אתה צריך להבין את סיבה כדי להחלץ מהמצב שאמביוולנטי הזה. דון
מטופל שלום טיפול פסיכולוגי לא נועד תמיד ל"הבראה". לפעמים מדובר על תהליך ממושך של מסע להבנה טובה יותר של העצמי ולהתמודדויות שונות עם החיים. כאשר הזמן יתאים תוכל גם להתמקד ב"הבראה". מאחר והבעיה בגללה פנית קיימת וכנראה שאתה מרגיש צורך בהישארות בטיפול אינני רואה סיבה שתעזוב. עזיבה באה בחשבון רק במקרה שאת מרגיש שאינך נעזר כלל בטיפול, שהמטפלת אינה מתאימה לך, או שפשוט אינך רוצה בטיפול ואתה מעדיף להישאר עם מה שאתה נושא מבלי להשקיע בזה את מה שכרוך בטיפול. בסופו של דבר אף אחד לא יוכל לקבל את ההחלטה במקומך. אני לא מרגיש שיש לי מספיק הבנה ומידע על מצבך כדי לתת המלצה חד משמעית. בברכה ד"ר אורן קפלן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
