גירושין
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לד"ר אורן שלום אני נשוי לאשה בפעם השניה . מאשתי הראשונה יש 2 בנות נחמדות.נפרדנו משום שהיא הגיע לגיל 40 ורצתה חופשיות וכו'. בשנת 1990 היגיע לאבי ז"ל אשה שגדולה ממני ב-4 שנים והתפתח רומן שנכון לכרגע אנחנו עדיין נשואין. המשבר התחיל כאילו וקניתי חתול בשק. כשהתחתנו היא ציינה לשאלתי שהבנות גדולות ולא יגיעו לכאן. בתחלית המצב היום שלאחר 14 שנה היא שונאת אותי. בילדותה בפולין אביה ז"ל אנס אותה ועוד הביא חברים. בעלה הראשון הביא נשים הביתה. החבר השלישי הביא חברים ואילץ אותה לשכב איתם ואף שיעבד אותה להגיש אוכל וכן וודקה, הבחור היה שיכור כלוט.האהבה פרחה ביניינו עד שהיא הביאה את הבת הקטנה (20)לכאן ואז התחיל קונפליקט בין הבנות שגרר למריבות שלנו. ראוי לציין שאני קצת שוביניסט אבל היא פיתחה פארנויה (אביה היה אם עבר פרנואידי) וחושבת שאני עושה לה בבית כל מיני דברים, נכון לכרגע ביקשתי ממנה שתעזוב את הבית (הדירה שכורה, וכל הריהוט יהיה שלי מתוקף הסכם ממון שיש ביניינו). ראוי לציין שאני לא תמנתי ידי בצלחת והתפרפרתי לפעמים ושמועות הגיעו אליה . היא בחורה מתוסכלת שסובלת את גיל המעבר ואני לא יכול לעזור בגלל האויינות וחוסר האמון ההדדי שיש ביניינו. ברור לשניינו שהעסק ניגמר ועדיף לדעתי שיגמר בידידות שאלתי איך עושים זאת? היא דרשה גט, בתחילה לא הסכמתי. כשהסכמתי היא סרבה ואנחנו רודפים אחרי הזנב. 2 דברים לסיום: א' אני סובל מדיכאון שלא נראה על פני השטח מאז מות אבי מסרטן.הגברת ממוצא פולני מאוד הגרסיבית ולמרות היותה אינטליגנטית בסיכום לא טורחת לנבל את פיה ואף לתקוף פיזית. מצפה לתשובה מהירה. פלג
פלג שלום לפי מה שאתה מתאר אתה די מסובך בתוך המצב הקיים. די ברור שהקשר שאתה נמצא בו הסתיים ורצוי שתגיע למצב בו הסיום יהיה פורמלי ומסודר בהקדם האפשרי. הבעיה היא שלפי מה שאתה מתאר יש לך אולי נטייה להסתבך ולהיכנס למצבים שאינם בריאים עבורך. אתה לא כל כך שם לב לפרטים בתחילה, אולי ההתלהבות הראשונית מסנוורת אותך, ואח"כ אתה מוצא את עצמך במלכודות שאינך יודע כיצד לצאת מהם. לכן צריך לקחת בחשבון שאולי יש לך נטייה אישיותית להסתבכויות הללו וזה משהו ששווה להשקיע בו מחשבה רצינית כדי לא לשחזר שוב את התסכול והכאב שאתה חווה כעת. אני מציע לפיכך שתפנה לטיפול אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי ואולי כדאי לעשות זאת מייד כדי שתוכל להיעזר בהם כדי לסיים את הפרשה הנוכחית באופן הפחות טראומטי שאפשר. בברכה ד"ר אורן קפלן