טעויות גורליות

שלום אני בן 32 נשוי + 2 . מפעם לפעם אני עושה טעויות גורליות בחיי. כמו עזיבת הצבא לאחר שנתיים בלבד עם פרופיל נמוך, נסיעה לארה"ב ללא יעד ספציפי ולכן גורשתי חזרה ארצה. קניתי בית יקר מאוד כאשר נישאתי והתחייבתי כסף רב ומשכנתאות, למרות שאשתי אמרה לי שזו טעות ושעדיף להתחיל מקטן בשכירות או לקנות דירה קטנה ובסופו של דבר נאלצתי למכור את הבית לעבור לדירה קטנה כדי לצמצם חובות והפסדתי כסף רב עקב כך. לפני מספר חודשים עזבתי את מקום עבודה טוב (למרות שאשתי אמרה לי לא לעזוב, עד שלפחות אמצא משרה טובה אחרת) לאחר כמעט 6 שנים רק מפני שלא היו לי יחסי אנוש טובים עם כמה מהעובדים איתי וכעסתי עליהם בכל פעם שפנו אליי בבקשה בקשר לעבודה. הייתי עונה להם משפטים כמו "אני לא עובד אצלך" או "חייב לך משהו". היום אני מובטל 4.5 חודשים ולא יודע מה לעשות עם עצמי, במקומות עבודה טובים לא הצלחתי לעבור את ראיון הקבלה וגם למקום העבודה הקודם כבר לא רוצים להחזיר אותי כי קיבלו מישהו שמרוצים ממנו וגם לא לתפקיד אחר. כך שנכנסתי למעגל קסמים של טעויות פטאליות הרות אסון שאין לי מושג איך יוצאים ממנו והדבר הכי נורא שאני לא לומד משגיאות העבר וחוזר על אותם טעויות ולא מקשיב לאחרים אלא ננעל על משהו והולך עם "הראש בקיר" ואח"כ תמיד מתחרט בגדול ו"אוכל את עצמי" על כך שלא הקשבתי לא בדקתי אלא עשיתי מעשה בלי מחשבה וחסר אחריות. איך ניתן לפתור בעיה קשה זו ולהפסיק לעשות טעויות גורליות כי אח"כ אני לא יכול לסבול את תוצאותיהן ?

רונן שלום אתה לא לומד מהטעויות הן בגלל שבכל פעם זו התמודדות אחרת והן בגלל שאתה לא רואה את המכנה המשותף של הבעיות הללו כך שקשה מאוד לזהות את המלכודת לפני שאתה נופל בה. נראה שיש לך במערכת הנפשית חדר צדדי שאליו אתה לא כל כך מודע, ושם קורים כל מיני התרחשויות. כאשר אתה קולט שמשהו קרה זה כבר מאוחר מידי, משהו בהתנהגות אימפולסיבית שעשית קודם כבר הפילה אותך ואין דרך חזרה. אני לא חושב שיש פטנט שאפשר להציע לך שאותו תרכוש ויפתור את הבעיה. יש כאן מסע רציני ועמוק שתצטרך לעשות עם עצמך כדי לברר את העניין ולהתמודד איתו באופן רציני. השאלה האם אתה מוכן להיכנס לטיפול פסיכולוגי לטווח ארוך (זה לא יגמר בשלוש פגישות ייעוץ). דווקא כעת כאשר את מובטל זה עשוי להיות זמן מתאים. אני מתאר לעצמי שזה תקופה רגישה מבחינה כלכלית ולכן כדאי לבדוק אפשרויות בשירות הציבורי, ויש לא מעט כאלה, בקופת החולים, בתחנות בריאות הנפש ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום רב, במקרה כזה, ממש דומה, שאלותי הן: האם יש שם לתופעה / הפרעה זו? בהעדר אמצעים או נכונות ללכת לטיפול, האם הגיוני / בריא להיעזר בבן משפחה אחר כ"חונך", שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות? ואיך עושים זאת? יש ספרות מקצועית על כך? תודה.