איך זה עובד אצלכם הפסיכולוגים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
חשבתי לעצמי על המבט של הפסיכולוגית שלי והייתי מגדירה אותו כך: מבט שאומר הכל ללא צורך בשום דבר נוסף , מבט עוטף המקרין חום ואומר אני אוהב אותך, בלי צורך להוסיף דבר נוסף. כשיושבים שם זה נוח ונחמד (וקצת מביך) אבל לאחר כמה זמן אני תוהה לעצמי כיצד רוחשים את המבט האמפתי האם בלימודי התואר?! האין בו משחק? אנחנו הרי עוברים אצלכם כמו סרט נע (בסך הכל אנחנו הקלינטים שלכם) האם כל אחד מקבל מבט זה בשעה שלו? האין זה בעצם "עבודה בעיניים" ומשחק של שעה בשבוע? הרי זה לא הגיוני שתאהבו ותחבבו כל אחד מהמטופלים שלכם בגלל שהוא החליט לבחור בכם!!
רחל שלום אני לא חושב שאפשר ללמוד מבט אמפתי במסגרת כלשהי ואין קורס למבט אמפתי במסגרת הלימודים. אני שומע מתוך הדברים שלך דבר והיפוכו ולכן אני קצת מתלבט לאיזה מההיבטים שאת כותבת עליהם אני צריך להתייחס, כנראה לשניהם. האחד הוא החלק החיובי שבטיפול. נשמע שטוב לך, שיש לך קשר טוב עם המטפל שהטיפול יעיל. מצד שני את מרגישה על סרט נע, וזו בוודאי לא הרגשה נעימה להיות חלק קטן ממכונה גדולה ולא אנושית. אני לא בטוח שזה קשור למציאות אובייקטיבית אלא לחוויה האישית שלך שיש לה מקום וחשיבות וכדאי להעלות אותה בטיפול שלך. קונקרטית, תפקידו של המטפל אינו לאהוב ולחבב את המטופל, למרות שזה נחמד כשזה קורה. עם זאת, תפקידו בהחלט כולל מתן מקום אישי ומלא לכל אחד מהמטופלים שלו ועליו לנווט את עומס הטיפולים שלו כך שלא תווצר שחיקה ושבזמן המפגש כל מטופל יוכל להרגיש שבאמת כל כולו נמצא שם, לא "בכאילו" או כי כך צריך להיות אלא כי זה באמת מה שגם המטפל מרגיש ורוצה. בברכה ד"ר אורן קפלן
אנחנו דווקא כן אוהבים את הפציינטים שלנו משום שהם בוחרים בנו
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
