???פחד מכשלון רצון להצלחה

אני פונה בשאלה מה לעשות עם תחושת כשלון ותחושת הקנאה באחרים שנראה לי שהצליחו יותר.מאז ילדותי רציתי להצליח ולהיות בתפקיד בכיר אבל האופי שלי מנע זאת תמיד חשש ופחד שמא אני לא טובה מספיק.כך גם לגבי חיי בזוגיות.אני רוצה x ומרגישה תמיד ההפך.יש לי קונפליקט תמידי בין מה שהייתי רוצה שיקרה לבין מה שבפועל קורה.ואני מכניסה עצמי למעגל סגור, אך לא עושה מאומה לשנות זאת כי הרגשתי שאולי יהיה יותר קשה ולא אצליח במקום אחר. אני נשארת במערכות יחסים ארוכותעם בחורים טובים ומפנקים אך לא מרגישה סיפוק וחושבת שאם היה גבר אחר היה טוב יותר אך לא עוזבת את הנוכחי-רומנים קצרים מהצד גרמו לי ריגוש אך תמיד שמרתי על הקיים. אני צריכה מסגרת זוגית תמיד ובכל מחיר,מאז שאני זוכרת עצמי היה גבר בסביבה והאמת לא היתה לי בעייה עם זה מעולם-לכן הפחד אינו מובן??.נחלתי אכזבה אחת מצעירותי (צבא) אהבתי מאוד גבר אחד ויחיד שכיום ידוע לי שלא התאים לי אבל אני כ"כ מרגישה את הפער בין תחושתיי היום למה שהיה בעבר ואני תוהה האם זו אהבת נעורים או שמא לעזאזל אני צריכה לעזוב את הגבר שאני חיה איתו כמעט 5 שנים??גבר מקסים טוב ומבין אבל אין לי להט שכ"כ אהבתי אז.תמיד ספקות לבטים אי שלמות חוסר סיפוק הרהורים עד מתי?? בזוגיות-אני רוצה גבר חזק מבוסס אינטיליגנט ונמצאת עם גבר שהינו בדיוק ההפך-חסר בטחון אינו אקדמאי לא אינטיליגנט במיוחד מאוד לא כריזמתי אבל טוב מפנק ואכפתי מאוד.שוב ושוב אני אומרת: מה את צריכה יותר??אכפת לו ממך ואז יוצא שד נוסף שאומר: היית צריכה למצוא גבר אחר עם כל "הנתונים" שחלמת עליהם.האם זו שאיפה לפרפקציוניזם?.למה אני לא מסתפקת במה שיש? אני עם בעייה קשה בהתמודדות חדשה. תעסוקה-יודעת שלא אסתדר בתפקיד ניהולי בגל אופיי אך עדיין מאוד רוצה את זה!!!

תראי את מדברת פה על עצמך ועל הדימוי העצמי שלך- שיש פער בין הדימוי הנשאף לבין ההרגשה בפועל, ואת הולכת על בטוח-ובוחרת את החלק הנמוך- חבר,סוג עבודה.את לא מוכנה לעשות את הדרך-בין המצב הקיים לבין השאיפות-דרך שתכלול גם כשלונות ומפחי-נפש. אז מכיון שאת מבינה את הבעיה-או שתשלימי איתה ועם עצמך, או שתלכי לטיפול בנסיון לבחון באומצ את הדימוי הנוכחי שלך ואת מקורותיו והשלכותיו ,תוך כדי השאיפה שבטיפול יתרחש תהליך מסוים עם המטפל/ת כך שכוחותייך יתחזקו והדימוי ישתפר ויהיה לך האומצ גם להיכשל ולשאת את הכשלון ואולי בהמשך גם להצליח ולהעלות את עצמך למקומות שתמיד רצית.

לורית שלום בתחילת דבריך את מתייחסת לפער בין הדברים שאת רוצה, למשל בתעסוקה, למה שקורה בפועל. בחלק השני את מתייחסת בעיקר לפער דומה שקיים בזוגיות שלך. כאשר ישנם פערים כאלה, ובמיוחד כשהם מאפייינים מספר תחומים בחיים לגבי יש אי שביעות רצון עולה תמיד השאלה מה יותר נכון. האם באמת אובייקטיבית את לא מגיע לדברים שטובים עבורך, או שאת פשוט לא יודעת להעריך את מה שיש לך שלמעשה הוא הדבר הטוב בשבילך. שתי האלטרנטיבות הללו די שונות זו מזו ומובילות לנתיבים שונים למדי לפתרון. מטבע הדברים ההתלבטות ביניהן מטרידה אותך מאוד ואת לא בטוחה מה יותר נכון. לצערי אינני יכול לכוון אותך כי נדרשת כאן היכרות די מעמיקה, ובכל מקרה, זה חשוב שהתשובה תגיע מתוכך. יתכן שבמצב כזה כדי להיכנס לתהליך טיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם העניין אחת ולתמיד, נראה שאחרת הוא ילווה אותך שוב ושוב לאורך חייך ויעורר תסכול. בברכה ד"ר אורן קפלן