דיכאון

סבלתי לפני כמה שנים מדיכאון רציני שנמשך יותר משנה. הוא נבע מזיכרונות ילדות- הוריי חינכו אותי באלימות. היום אין לי אפשרות לגשת לטיפול, אבל אני מרגישה שאני נמצאת באיזושהי מלחמה, אני לא בדיכאון- אבל מפחדת שהוא יחזור ומרגישה שאני מוציאה יותר מדי אנרגיה שלא יתפרץ שוב. זה מוזר. דבר נוסף הוא שבמידה וכן תהיה לי אפשרות לגשת לטיפול, אני אחשוב על כך מאה פעמים כוון שאני מפחדת שאם אפתח שוב את הפצע , אני אפול. מה אוכל לעשות?

ורד שלום הפחד ממשיך לרדוף אותך מכל מיני כיוונים. כעת את חוששת באופן כפול. מצד אחד מן הדיכאון וזכרונות העבר ומצד שני מהטיפול בדיכאון שעלול לדעתך להחמיר את המצב במקור להטיב. מה שברור הוא שעדיין לא מצאת מנוחה ודברים ממשיכים להטריד אותך, אני בספק אם את בכלל מכירה את התחושה של שקט ושלווה ממהלך כל חייך. לפי מה שאת מתארת טיפול פסיכולוגי די מתבקש. אני חושב שהזהירות בה את נוקטת איננה מקרית ויש בה גם הרבה הגיון. אין סיבה "לפתוח את הפצע". טיפול לא נועד רק לפתוח פצעים ולחשוף את המטופל למציאות הכואבת עימה הוא מתמודד או התמודד. טיפול בא גם לחבוש פצעים ולהרגיע. אני מקווה שתמצאי מטפל שמתאים לך ולקצב אותו את מחפשת במפגש עם המציאות. אינני בטוח למה את מתכוונת שכיום אינך יכולה לפנות לטיפול. אם מדובר בסיבה כלכלית הרי שיש די הרבה פתרונות במסגרות ציבוריות. מאחר והמחשבות על מה עלול לקרות מעסיקות אותך חשוב שתטפלי בעצמך הן כדי למנוע הרעה במצב והן כדי לשפר את איכות החיים שלך בכלל. בברכה ד"ר אורן קפלן