התמודדוית בחיים

אני נחשבת בחורה שמחה אופטימית ומאוד חזקה אבל בפנים עמוק איני חשה כך. מגיל צעיר הייתי מאוד רגישה כלפי משפחתי שחוותה קשיים רבים-משבר כלכלי,סכסוכים משפחתיים,אח שסובל ממחלה נפשית(שתמיד מוסתרת שחלילה לא ידעו),הורים חולים שהתגרשו לאחר המון זמן יחד,ותאונה קשה שעברתי אני בעצמי. המשפחה מאוד מאוחדת חוץ משני אחים שאינם מדברים בשל סכסוך כספי.ואני חושבת שזה מה שת"תרם" הרבה לכעס שנצבר בי עם הזמן והתחושה שאין צדק בעולם.יש לי מצבים בהם אני נזכרת בסיטואציות ומתחילה לבכות כתבתי הרבה ביומן אישי כיוון שלספר לאחרים בשבילי זו תהיה בושה.יש לי הגאווה הזו שמה פתאום שיראו שאני "חלשה" או שמשהו לא בסדר אצלי.אין לי הכח להתמודד.אני עדיין לא נשואה ולא הכי מתלהבת מזה,בכלל שום דבר לא מרגש או משמח אותי ההפך אני די אדישה להכל כמובן לא מקרינה זאת כלפי חוץ וזה הכי קשה.יש לי קושי להתמודד עם רגשות עצב שכן אני מרגישה הצורך תמיד להיות עם שליטה ובטחון ולחשוב שאין ברירה וצריך להמשיך.כמובן שחשבתי לא פעם להוציא הכל מול גורם מקצועי אבל שוב מחסום "ההשפלה" עוצר אותי והאמת אני לא מאמינה שזה עוזר כי זה מאוד עמוק ומושרש בי.אני מנסה להיות עמוד התווך במשפחה לעזור כספית ונפשית לתמוך ע"י הצגה שהכל טוב בפנים אני מרוסקת.האם בעיותיי אכן קשות או שמא לכולם יש התמודדות כזו או אחרת שמצריכה כח ממך להמשיך ולא לשקוע בזה??

שלי שלום מדבריך עולה שאדם צריך פחות או יותר להתמוטט נפשית כדי לפנות לטיפול. את מתארת מצב שפוגע באיכות החיים שלך באופן ניכר. יש פערים בין מה שאת חשה מבפנים למה שאת מקרינה או נאלצת להקרין כלפי חוץ. מאז מתמיד חונכת לשמור על הפאסדה ולא להראות את החלקים החלשים (כמו שכתבת על אחיך, ש"חס וחלילה לא ידעו"). אז מה יקרה אם מישהו יידע? אולי הקושי בפגישה עם פסיכולוג איננה רק חווית ההשפלה שמישהו אחר חיצוני ישמע, אלא שגם את תצטרכי לדעת באמת מה קורה שם בפנים. אינני חושב שצריך להעמיד לשיפוט את חומרת הקשיים עימם את מתמודדת. יש אפשרות לשפר את איכות החיים שלך באמצעות טיפול פסיכולוגי, מדוע לא לתת לזה הזדמנות? בברכה ד"ר אורן קפלן