מצב בעייתי עם בחור

בעייתי היא כזאת. בתחילת תיכון עברתי עיר ולא הכרתי איש.התחלתי את לימודי במגמת התיאטרון, וכיוון שאחד מהתלמידים שם גר קרוב אליי,התחלנו לחזור יחד הביתה מבית ספר והפכנו לידידים ממש טובים. חצי שנה התקרבנו, כאשר הוא הכיר לי את החברים שלו שחלקם לומדים איתי במגמה.ממש אהבתי את כל החברים ואני חושבת שגם הם נקשרו אליי. בד בבד גם הנער התייחס אליי ממש בנימוס ודאג לי, אפילו אפשר לומר שפינק. יום אחד הוא כתב לי מכתב בו הוא אומר לי שהוא אוהב אותי ורוצה שנהיה חברים.כל החברים ידעו מזה כי הוא סיפר להם מה הוא הולך לעשות. אני לא רציתי להיות החברה שלו מכיוון שמה שחשתי כלפיו הייתה ידידות ותו לא,וגם אהבתי את תשומת הלב שהוא הקדיש לי תמיד. הוא כאילו טיפל בכל צרכיי. הסברתי לו את המצב יפה, והוא אמר לי שהוא מבין, אבל המצב נעשה מוזר. דיברנו על זה ואפילו רבנו על כל המצב פעם וסיכמנו לשים את כל המצב מאחורינו. העניין הוא שהמצב ממש לא כך. מצד אחד אני מרגישה שהוא כן מנסה לבלות איתי הרבה זמן ,אבל אני לא סומכת עליו יותר ולא נפתחת לפניו כי אני יודעת שהוא מתבכיין על המצב ביננו עם החברים המשותפים שלנו. אני כבר פיתחתי סלידה ממנו. הוא עשה לי כמה דברים שלא לרוחי, מיותר לציין שהתנהגות הג'נטלמן עפה לה מהחלון, אבל העניין הוא שאני כן רוצה לשמור על קשר עם החברים המשותפים. מאד קשה לי כי אני לא יכולה להסתובב איתם בלי שהוא יהיה מעורב. לפעמים אני יודעת שהם לא מזמינים אותי כדי שאולי לא יהיה לו נעים. זה ממש חבל לי כי זו הפעם הראשונה שהרגשתי כאילו מצאתי חברים אמיתיים שאני אוהבת. מה לעשות אם כן? לנסות ולזכות בחיבתו שוב (בצורה ידידותית) תוך כדי חריקת שיניים מצידי כי לפעמים אני בטוחה שהוא מנסה לגרום לי להתפרץ, או שמא עליי להמשיך לצמצם את הקשר ביננו, אך להסתכן בצורה משמעותית באיבוד שאר האנשים שהכרתי? נוצר מצב שאני מחוץ לחבורה וזה שובר את ליבי.לא כך אני רוצה לסיים את שנתי האחרונה בתיכון. מה עושים?

את מתארת מצב די מורכב. לדעתי, יהיה לך די קשה לנסות ולזכות בחיבתו בהתחשב בעובדה שפיתחת סלידה כלפיו. בהחלט קשה לשים את הדברים מאחור, בעיקר עבורו. הוא אהב (ואולי עדיין אוהב) אותך ורצה מערכת יחסים שהיא מעבר לידידות אפלטונית. את מצדך, נהנית להיות מחוזרת ונאהבת אך לא התאים לך לתת חזרה (לפחות לא באותו אופן). חברך חווה דחייה מצדך ונותר פגוע. נשמע שהחברים תופסים את הצד שלו בסיפור. קודם כל הם מכירים אותו הרבה יותר זמן וחוץ מזה הרבה יותר קל להזדהות עם הצד הפגוע. את כותבת שאת חשה שמצאת חברים אמיתיים שאת אוהבת- האם דיברת איתם על התחושות שלך ועל הצד שלך בסיפור? אולי אם יהיו מודעים יותר למה שעובר עלייך בכל הסיפור הזה ואם גם את חושבה להם כמו שהם חשובים לך, לא תצטרכי לוותר על הקשר איתם. בהצלחה.

מסכימה עם "אני" בכל מילה. :-) זה נשמע לי לא קל מה שאת עוברת, ואפילו קצת מוכר. (אני חושבת שהרבה אנשים היו בסיטואציה דומה בחיים, כאשר חבר/ידיד אחד מקשר לקבוצת חברים אחרת, ומה שקורה כשהקשר עם החבר עצמו מתערער...).