זקוקה לעזרה דחוף

שלום רב, אני בת 27 ובעלי בן 30 בעוד חודש "נחגוג" 4 שנות נישואין ועוד 5 שנות חברות (9 שנים ביחד), ובנוסף את יום הולדתו הראשון של בנינו (ב"ה). אני פונה לפורום זה מאחר והמצב הכלכלי אינו מאפשר לי/לנו פניה פרטית לעזרה. מאז שאני זוכרת את הזוגיות בינינו אני זו שמושכת... משכתי לחתונה וזה העיקר. כשהכרתי את בעלי הייתי בחורה חתיכה שלא משאירה גברים אדישים - מרשימה עם נוכחות. מאז עברו שנים והשמנתי תחילה 15 ק"ג לפני החתונה ועוד 15 ק"ג אחריה - 30 ק"ג עודף זה המון ומשנה את האדם חיצונית וכן פנימית, נעשיתי חסרת ביטחון. בתקופת החברות בינינו עברנו טלטלה - בגדתי בבן זוגי סטוץ ללילה, כמובן שטיפול זוגי שעברנו הוכיח לבעלי שהוא האשם העיקרי במצב מאחר ולא נתן לי תשומת לב ולא הבטיח את הזוגיות שלנו בהבטחה שהזוגיות מובילה למיסוד. באותה התקופה גילינו שלבעלי יש בעית פוריות ונזדקק לטיפול כדי להרות. ובעצם זה היה מאין עיסקת חבילה לא גלויה שהוא יסלח על הבגידה ואני אוהבת אותו ולכן נשארת איתו אל אף בעית הפוריות. העניין שבאמת אהבתי ובאמת לא היתה לי כוונה לעזוב. ואז הגיע ההצעה להתחתן והתחתנו, רצוי לציין שאז המצב המיני בינינו היה מין אחת לשבוע עד פעמיים לשבוע. - לא תמיד מספק ודי משעמם וחד צדדי, אני סיפקתי לו יותר גיוונים כגון מין אוראלי ותנוחות ועיסויים והוא היה רוב הזמן די פסיבי - בקיצור מתסכל, אך לפחות היה מין. התחתנו סיימנו תארים והיום אני לפני תואר נוסף. אך היום מצבנו בכי רע. לאחר החתונה גילינו שבעלי עקר לחלוטין ונאלצתי לעבור טיפול ובנוסף בזרע של תורם, עברתי הריון קשה כולו בשמירה ולידה טראומטית שנגמרה בניתוח מסובך, ובגידול של תינוק לא קל ובכיין נורא. המצב גרם לי להראות יחסית מוזנחת כי כל היום בבית עם תינוק שדורש ידיים כך שלא טיפלתי בעצמי חיצונית וגם לבית אין לי זמן ובשלנית אני לא מי יודע מה אבל לזה נמצא פתרון שסבתות הביאו אוכל חם וטעים. בחצי שנה האחרונה התרחקנו נורא, אין כבוד הדדי ובקושי אנחנו מדברים בינינו שלא נדבר על מין, בעלי צוחק עלי שאני שמנה ונראית זוועה ומאשים את בנינו שלא מאפשר לנו להתייחד. וכשיש זמן הוא בתרוץ שהוא עייף וכל הזמן הוא עייף. הוא עובד בתפקיד ניהולי בחברה שבה כולם מאופרים ויפים (תעשיית יופי) כך שקשה לו לראות את אשתו במצב מוזנח. היום אני עומדת לפני שינוי והוא לימודי מקצוע אשר בהחלט ובהבטחה יביאו לי פרנסה טובה. (רפואה). אני מרגישה היום למרות שאני מאוד אוהבת אותו, שאם והיתה לי פרנסה קבועה היום הייתי קמה ועוזבת, כי קשה לי עם המצב, כל הזמן אני יוזמת מגע ומקבלת המון סרובים ובכלל אין עם מי לדבר, אפילו עם הילד הוא נמצא מעט זמן. ניסיתי לדבר ואפילו אמרתי כבר שהרמתי ידיים ואולי עדיף גירושים אך כמובן שהוא שולל זאת, אבל כמה אפשר. נורא משעמם לי איתו, ואני צמאה לאהבה כולל מגע מסעיר - נמאס לי, אפילו אימי יורדת עליי שלה יש מין יותר ממני והיא אכן צודקת. מה עושים? האם להתגרש? אני מרגישה שנתתי לו המון כולל הטיפולים שעברתי ושעוד אעבור לעוד ילדים שלא יהיו ביולוגים שלו, למה הוא לא מעריך כלום? לי

שלום לך לי, הדוקטור נמצא בחופשה כמו שקראת למעלה, כך שתוכלי לקבל עצות רק מהמשתתפים הלא מקצועיים אך מנסיונם יכולים לענות. המצב שלך נשמע לי מוכר ולכן אני מרשה לעצמי לייעץ. לפני שאת שוללת ייעוץ זוגי עקב בעיות כלכליות, זכרי שאם היה מדובר בטיפול רפואי - לא היית חוסכת, משמע זה רק עניין של הבנה עד כמה זה נחוץ. את כבר רואה בעצמך שלא מדובר בבעיה אחת שאפשר פשוט לדבר עליה ולפתור אותה כעצמכם. המצב כולל דברים רבים : חוסר בטחון עצמי שגרם לבעיות נוספות, הרגשה של הזנחה מצידו אותך ולא רק הזנחה עצמית, הרגשה של תסכול על הפוריות של בעלך, הרגשה של חוסר בתשומת לב שעמום ועוד נפלאות. לא יעזורו עצות כמו: קחי עצמך בידיים ועשי דיאטה משום שתרגישי יותר טוב בעצמך וזה יקרין לעוד דברים, לא יעזור להגיד לך לא להאשים אותו בדברים וכו'- מה שנחוץ זה תהליך בו אתם מחליטים שלמען עצמכם ולמען הילד ולמען המשפחה שבעזרת השם תגדל עוד, אתם מתכוונים להשקיע מאמץ ולפתור את כל הבעיות. התהליך לוקח זמן אבל בסופו בטוח שהקשר יהיה חזק מתמיד. מכיוון שכבר הלכתם לטיפול בעבר, אתם בטח יודעים כבר שטיפול יכול לעזור, ואם הוא לא עזר - אז אתם זקוקים למטפל אחר. אני במקומך לא הייתי מוותרת משום שאף אחד לא יאהב את ילדייך כמו בעלך, ולהתחיל את כל הסיפור מההתחלה זה לא פשוט. נסי לפנות שוב לאחר סוכות עם השאלה לדוקטור עצמו שהוא מנהל הפורום, אך אני הייתי חושבת על זה טוב טוב לפני כל פירוק של משפחה שקשה היה לבנות אותה מלכתחילה. בהצלחה

בשביל זוגיות טובה צריך שניים. כנראה שששניכם עשיתם לא מעט טעויות. היה נשמע לי נורא משונה גישת העיסקת חבילה הזאת: אני אקבל את בעיית העקרות שלו והוא יסלח לי על הבגידה" התחלה עם גישה כזאתי מבטיחה יחסים לא תקינים. זגיות לפי דעתי ומניסיון, זה לא עסקת חבילה. הוא לא היה אמור לסלוח כי את נתת לו משהו... הוא היה צריך לסלוח מהבנה אותך. את לא היית צריכה לקבל אותו ככה כי הוא סולח לך אלא ככה כי את אוהבת אותו עם כל החסרונות גם אם הם בעייתים וקשים. מפה לדעתי ולפי השקפתי זה צריך להגיע. לגבי זה שהיית בבית והזנחת את עצמך, תסלחי לי אבל זו בחירה שלך, יכולת להביא מטפלת. לגבי המגע אז גם מגיע לו שטיפה הגונה, גם על כך שהוא לא הרבה עם הילד וגם על כך שאת מרגישה לא אהובה, ואולי פה המקום ללכת ליעוץ זוגי. אני חושבת שיש משהו בהשקפה שלכם על זוגיות שהורס לכם את הקשר. יש לי הרגשה שהקשר מתנהל בסגנון של אתה תתן לי אני אתן לך.. וזה לא צריך להיות בזוגיות. תדברו, תלכו ליעוץ , תלמדו לבנות תקשורת ביניכם. כל זה זו רק דעתי כאדם וכאישה לבעל... בהצלחה דון