פחד מהצלחה (ללילה)

לילה שלום! קודם כל , אני רוצה לומר לך שהתשובות שלך נהדרות וקולעות. יש לי בעיה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן. אני בת 30, רווקה. ישנו הרושם שאני מפחדת מהצלחה יתרה בחיים. אני לא שאפתנית- יש לי יכולות להגיע רחוק בעבודה אבל אני מעדיפה להשאר בתפקיד ממוצע (אמנם די מכובד אבל אני מסוגלת ליותר) , הז כאילו שאני מפחדת לקחת סיכונים בחיים ולהתנסות בדברים חדשים. - מאתגרים אולי אבל מפחידים.. אני מאד רוצה להתחתן, אבל רק במימד של :רעיון לעתיד" , כן זה יבוא אבל לא עושה משהוא ממשי בשביל לקדם את העניין זה נראה מן משהוא שאחרים עושים אבל לא במימד ריאלי....במקום זה אני מפנטזת על היום שאני יתחתן. אם אני מביהנ נכון : קשה לי לתרגם רצונות ושאיפות למעשים מוחשיים. זה כמו שאני לא מעונינת להצליח יותר מדי. אני גם אוהבת לפעמים להיות בדיכאון...ואני לפעמים אוהבת שרואים שאני בדיכאון.....שאני לא ייראה שמחה מדי. אני בעצם עוברת ליד החיים ולא חיה אותם באמת. שום דבר לא בא אצלי לידי מימוש פיזי. אני מושכת לימודים באוניברסיטה _(בערב) כבר 6 שנים( ודי מצליחה) , כאילו שאני מפחדת לסיים כבר את התואר. אין בי דחף לשנות , לסיים דברים כמו אצל אחרים, בכלל הכל בא אצלי יותר מאוחר מאחרים. האם זאת תופעה מוכרת? סליחה על המכתב הארוך ושתהיה לכולם שנה טובה ומתוקה. דנית

אני חושבת שאת יכולה לשאול את עצמך-מה יקרה לך או בסביבה הקרובה שלך{הורים או אחים ואחיות} אם תגמרי את התואר או תמצאי חבר? יכול להיות שזה יערער כמה שיוויי-משקל שנשמרים היטב כאשר את במצב הנוכחי-כמי שלא גומרת או שלא דואגת לענייניה.

אני לא חושבת שיש שם למה שאת מתארת. אבל האבחנה שיש משהו בחיים שלך שהוא קצת חיים "ליד החיים" נראית לי חשובה. אחרי שקראתי את ההודעה שלך הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא שנשמע שאת לא ממש רוצה דברים. בהקשר של קשר זוגי, נשמע שיש לך ספקות ביחס לכל הנושא של זוגיות, ואז זה גם מאד מובן למה הרצון נשאר בגדר פנטזיה מרוחקת, ולא משהו ששייך ממש אליך. מצד אחד - (אולי לא הבנתי נכון) - נשמע כאילו אין לך חבר/בן זוג ושזה ממש בסדר לך, מצד שני את כן מפטנזת על להתחתן. אבל בהודעה שלך את מדלגת על איזה שלב באמצע (הרי חתונה לא מגיעה ישר). בדרך כלל מה שמוביל לקשר הוא לא רק הרצון להתחתן אלא איזו כמיהה לקשר, לאהבה, לשותפות, ותחושה של תשוקה מינית וכו', וכל אלה ביחד גם מתגבשים ובאים לידי ביטוי ברצון להתחתן. ואת כותבת שגם ביחס לעצמך, לשאיפות המקצועיות שלך, לקריירה שלך את לא ממש מוחלטת. את לא יודעת אם את לא רוצה להצליח, או שאולי את מפחדת. ואולי את לא בטוחה מה באמת את רוצה - ואז כמובן קשה מאד לדעת מהי הצלחה. (מול מה מודדים אותה?). ביחד שני הדברים מתקשרים אצלי לשאלות לגבי עצמך. מי אני, מה אני רוצה לעשות, מה אני יכולה לעשות, מה יכול להיות לי בחיים, מהן פנטזיות שקשורות אלי, ומהן פנטזיות שלא מספיק קשורות אלי וכו'. אני כמובן לא יודעת את התשובות ביחס אליך, ולא את השאלות (רק הצעתי שאלות שככה נראות לי קשורות לשאלה הבסיסית - מי אני). אבל אני חושבת למה לא להתחיל להתבונן פנימה (אני מאד בעד ביחד עם מטפל/ת) ולהגיע למצב בו תדעי יותר, ותהיי יותר מחוברת לרצונות שלך. אחרי שתדעי יותר מה הסיבות שאת קצת "שוחה במקום", אולי תמצאי את עצמך הרבה יותר בתוך החיים (וכאלה שיתאימו לך, לא השטאנץ) הרבה יותר בדרך להגשמה ולמימוש, ופחות בפנטזיות כלליות, ויותר בפנטזיות האישיות שלך. אשמח מאד אם תגיבי. כתבתי מה שעלה בדעתי, אבל כמובן שיכול להיות שזה לא מה שקשור אליך.

הי לילה! תודה על התשובה הקולעת (כרגיל אצלך) אז ככה אני מטבעי בחורה לא כל כך שאפתנית. מספיק לי שתהיה לי עבודה מסוגרת וקבועה וגם די מכובדת (יש).. בלימודים אני מצליחה.. הבעיה היא שהתופעה הזאת של אי היכולת ל"הכנס" לתוך דברים עד הסוף..פוגעת לי בתחום הכמעט הכי חשוב בחיים: הזוגיות. יצאתי עם אינספור בחורים שרצו אותי אבל לא רציתי להמשיך בקשר כי הקשר איתם היה נראה לי בנאלי מדי, (כאילו שכל הקשרים הזוגיים הם כמו באגדות)... יש לי כמיהה לקשר , לזוגיות ,תשוקה מינית וכל הדברים שציינת , אבל זה כמו שאני מצפה לקשר שלא קיים במציאות. כל קשר שאני מתחילה , אני מחפשת סיבות למה הוא לא מתאים לי, ואז כמו שכתבת אני מדלגת על שלב "האמצע". מצד שני ,יש בחורים שלא רוצים אותי (קורה וטיבעי) ,ואז נורא "נוח" לי להכנס למן דיכאון ולחשוב על כמה אני לא מוצלחת. יש לי גם דימוי עצמי מאד קטן. ככה אני חיה את חיי בשקט. הבעיה היא שמסביבי:משפחה, חברים , עבודה נורא מודאגים מזה שאני לבד...וכל הזמן אני שומעת משפטים בסגנון של: "איך את לבד" זה לא יכול להיות שאת לא מוצאת , בטח את בררנית, את כל כך חמודה....וכולי. המשפטים האלה מכניסים אותי למרה שחורה ומלחיצים אותי. יכול להיות שאם הייתי שאפתנית , אז הייתי עושה הרבה מעבר למה שאני עושה ,בשביל למצוא חבר (לאוו דווקא לחתונה, אני רוצה זוגיות יותר מאשר סתם להתחתן יכול להיות שאני לא ממש רוצה , יכול להיות שאני מפחדת להתאהב, מפחדת שייפרדו ממני, כל מה שאין בו ביטחון של 100 אחוז , מפחיד אותי שזה שלעצמו מטורף לגמרי. אני יודעת שאני חייבת להכנס לטיפול , הבעיה היא שאין לי כח נפשי לזה. אני טיפוס סגור. בכל אופן רציתי רק לשפוך קצת מה שעל ליבי. אני יודעת שבוודאי הדברים הן עמוקים ודורשים בירור ואת זה אי אפשר לעשות דרך האינטרנט. שנה טובה לך ולכל עם ישראל. דנית.

לפעמים אנשים פוחדים לממש את את השאיפות שלהם כיון שאלו תופסות מקום בפנטזיה,כזו המשמשת להם מקור לתקווה,סימן דרך לעתיד לבוא. יתכן ואת חוששת שבשעה שתגשימי כל שאיפותייך יוותר חלל אשר תתקשי למלאו . נראה כי את חיה בשולי החיים ופוחדת לחיות אותם. סרוונטס אמר."חיים שלא ניבחנים לא שווים שיחיו אותם".. פעמים רבות אנשים דוחים את המשימות שעליהם לסיים כיון שנוצר כשל ביחסי הגומלין שבין המניע להישג ובין הפחד מכישלון.במילים אחרות הצורך שלך להצליח עלול להיות מושפע מהפחד שלך מהכישלון מה שגורם לך לדחות את הסיום של הלימודים,ההתקדמות בעבודה ושאיפות אחרות כדי שתימנעי מלשאת בתוצאות אשר עלולות להביא לתגובות שמאיימות עלייך בכל הנוגע להצלחה או כישלון. הפחד מההצלחה אינו שונה במקורו מהפחד מהכישלון ופעילות הגומלין בינהם עשויה בהחלט להיות מושפעת מהמניע.אולי את חוששת מחוסר הוודאות שתתעורר במידה ותצליחי וזאת כיון שבחברה תחרותית שמסביבך ישנו חשש כי הצלחה שלך תעכיר או תפגע במערכות יחסים שלך עם הקרובים אלייך,ואולי את חוששת שההצלחה שלך תימנע מבעדך להתקדם "בעולם של גברים". יאיר.

אני במקומך הייתי מודה גם לאחרים שטרחו והתיייחסו לדברייך למרות שלא התבקשו, ואפילו אפשר להגיד מחלו על כבודם (זה הרי לא פורום פניות אישיות) חוץ מזה שלדעתי את מפסידה ברגע שאת מפנה את השאלה רק לאדם אחד. אנשים שונים יש להם התנסויות שונות ולכן גם ראייה שונה של דברים, מה שיכול להעשיר אותך לכן פנייה שמצטמצמת לאדם אחד לדעתי היא שגוייה בכל מקרה אם את רוצה להתכתב עם לילה מומלץ לעשות זאת באופן אישי.

כדאי לפקוח קצת עיניים ולראות שהודעות כאלו לרוב נכתבות על ידי האדם עצמו. למשל- כאשר כתוב ללילה, כנראה שלילה כתבה את ההודעה.... או כאשר כתוב ליאיר, כנראה שיאיר כתב אותה. לא הגיוני שאדם חיצוני יבחר לכתוב דווקא למישהו ספציפי, אלא סתם מישהו שרוצה יחשבו ....

יכול להיות האינטרס של מישהו לכתוב הודעה לעצמו? "לעשות למען שמו"?

שאוהבים את תחושת הכוח, ואולי יש להם תחושה שהם חשובים, מועילים, ושאנשים אחרים רוצים את עצתם. ככה נראה לי, יכול להיות שאני טועה, אבל מה פתאום שמישהו יכתוב 'ללילה' או 'ליאיר' שמתם לב שזה רק לגבי אנשים ששנויים במחלוקת? כאילו שהם רוצים להראות שלמרות כל העליהום, עדיין יש כאלה שמעוניינים לשמוע את עצותיהם.