די! מספיק עם זה ודי!

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

12/09/2004 | 16:53 | מאת: לאני (אישית) ולכולם

שלום לך אני, ראשית, אתוודה בפניך. אני הייתי מאלו ששיתפו איתך פעולה ומחו בצורה ישירה ואינטנסיבית נגד המינוי של לילה ונגד שיקול הדעת של ד"ר קפלן. אני כתבתי מספר תגובות (תגובות עצמאיות משלי ותגובות לדברי גולשים אחרים). כשכתבתי את רחשי לבי הייתה לי מטרה ברורה, להוביל ל"פיטוריה" של לילה ולהתנצלותו של ד"ר קפלן. האמנתי בצדקת דרכי ובנכונותה, והאמנתי שזה תלוי רק בנו. ידעתי כי אם נתמיד בכך ונשמיע את קולנו, נצליח, ואם את/ה זוכר/ת, באחת מתגובותיי כתבתי כי הסוף צפוי מראש - לילה תותקף, יום-יומיים לאחר מכן תועף ולבסוף יופיע הד"ר ויתנצל על דבריו. וכך היה. ברגע שמטרת היעד הושגה, נרגעתי, הבנתי וקיבלתי את הדברים. מבחינתי - חזרה לשגרה! אין לי עוד עניין בניגוח והתנצחות עם הד"ר או אם לילה, ונראה שרבים נוספים בעקבותיי קיבלו את הדברים ואת ההסברים בהבנה ובהשלמה. ד"ר קפלן חזר והתנצל, ועשה כן מעל ומעבר. כמו כן הוא ניסה להרגיע, ליישב את ההדורים, התנצל בפני לילה ואף לקח על עצמו את כל האחריות. גם אם זה בחזקת "המובן מאליו" אני תוהה כמה היו נוהגים כמותו. את/ה יודע/ת, הכישלון הוא יתום, ובמדינה שלנו נוטים לא אחת לייחס את האחריות לכישלונות לאחרים או להצדיקם באמצעות טיעונים לוגיים-רציונליים, חסרי אחיזה במציאות. צריך לדעת בחיים מתי למחות, אך צריך גם לדעת מתי לסלוח, למחול, לקבל, לנסות ולראות את הדברים בעיני הצד השני, וגם בעת רתיחה - לדעת כי קיימת גם אפשרות אחרת, וכבר אמרו חכמינו זצ"ל שבשלושה דברים אדם ניכר - בכוסו, בכיסו ובכעסו. אי אפשר להיות כל הזמן "מנהלי חשבונות" או קטגורים. לצערי, אני רואה שאת/ה ממשיכים לקצוף ו"להתסיס", והפעם איני מזדהה עם תוכן דבריך. טענותיך אינן מוצדקות, ונראה שנסחפת מעט. צר לי לראות כי שיתפתי פעולה עם אדם/אישה שזה קו מחשבתו/ה. מדבריך עולה ריח חזק של "נקמה" ושל "הטענת המצב" בעוצמה שאין לה מקום וסיבה. אולי הדברים מזכירים/קשורים לאירוע בעברך, ואת/ה מתיקה (התקה הוא סוג של מנגנון הגנה לא מודע) את הכעס שבמקורו קשור באדם אחר לד"ר קפלן. אם בעבר הזדהיתי עם דבריך, ושמחתי לעבוד איתך ב"צוות", כעת דבריך זרים לי ומקוממים אותי, ואיני רואה בך עוד שותף/שותפה. יכול להיות שדבריי מרגיזים ומקוממים אותך, אבל אולי זה הזמן לחשבון נפש אישי שלך עם עצמך. ואגב, כשתתפכח/י יהיה נחמד אם יהיו לך את הכוחות והיכולת להודות בטעותך ולבקש סליחה, כי גם על זה אמרו חז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדים, גם צדיקים גמורים אינם עומדים". ותחשוב/תחשבי על זה...

12/09/2004 | 18:28 | מאת: יעל

יופי של דברים

12/09/2004 | 19:21 | מאת: :-)

ליעל, תודה על החיזוק שבדברייך. ללילה, אשמח אם תגיבי לדברים שכתבתי. וזה גם המקום לבקש ממך (שוב) סליחה. אני הדמות שחשבה שאת layla החשוכה והאפלה, ודרשה לדעת מי את ("זכות הציבור לדעת!", זוכרת...?). אני מקווה שבימי סליחה ורחמים אלה דבריי יפלו על אוזן קשבת ולב מבין (אם כי כתבתי כבר בימי ה"לוחמה והקרבות" מכתב התנצלות ועידוד ארוך שהופנה אליך אישית ונמחק בעת "גיזום העצים" (אם את זוכרת, כתבתי על התחושות הקשות שמתחברות אצלנו לאירועי חיים אחרים שבהם הרגשנו "לא חשובים" ו"לא מועדפים" על ידי אנשים משמעותיים בחיינו)). שיהיה לך חג שמח ושנה טובה.

13/09/2004 | 04:52 | מאת: אני

רק שזה נגמר כבר רמה שירשורים למטה וחבל לפתוח פה שוב הכל מחדש, לא? זה קצת סתירה פנימית כזאת.

13/09/2004 | 04:51 | מאת: אני

ובכן כשאני הגעתי לוויכוח האמת הוא היה כבר ממש בעיצומו והיו כבר איזה עשרה שמות של אנשים שהתנגדו ככה שגם ללא השתתפותך כנראה שהיינו מגיעים לאותה תוצאה. עם כל הכבוד. רק להשכלתך הכללית אין לי ולא כלום על דר קפלן, לא כל ניסיון להבין יש מאחוריו כעס וזה שאתה לא מזדהה איתי מה לעשות נולדנו בני אדם שונים אחרת היה כאן מאוד משעמ בברכת כל טוב וחג שמח אני.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית