דילמה משפחתית עקרונית

לד"ר אורן קפלן שלום רב...אני בדילמה מספר ימים. נמצאת בחוסר איזון ערכי מהותי הדיסוננס שלי נובע מתוך סיטואציות שנבנו והובנו למעשה בדיעבד. וזהו הסיפור לפני כשבועיים בן דודי התחתן בחור מאוד מוכשר ואינטלגנט כבן 30 עובד בשב"כ גם אחיו השני הקטן יותר עובד בשב"כ ונשוי גם הוא לעו"ד (אני בכוונה מפרטת בכדי להגיע לעיקר) אח נוסף גם מוכשר מאוד בקורס טייס באמת ילדים לתפארת. ההורים שלהם אנשים עמלי יום אם עקרת בית ואב נהג..בקיצור אנחנו במשפחה המורחבת מכיוון שראינו כזה פוטנציאל תמיד עזרנו ותמכנו היות ושאר המשפחות הגדולות יותר מבוססות כלכלית וההורים של אותם ילדים ל"תפארת" אינם יכולים לסייע כלכלית. הגענו לחתונה של הבן הבכור והרגשנו כול המשפחה המורחבת ניכור רציני מבעל השמחה - החתן בן הדוד שלי כמו כן גם משאר אחיו ואף מהוריו.כאילו אנחנו המשפחה המורחבת יצאנו "מכלוב" ועכשיו אנחנו כביכול עושים "בושות" לילדים בהתחלה זה לא הובן לאחר מספר ימים נאמר ע"י האמא של החתן שממש השתוללנו ובישנו אותם.מה שלא נכון בכלל. אני הייתי בהלם טוטאלי המרצע יצא מהשק אנחנו עוזרים ותומכים אבל למעשה מתבישים בנו..לא שאני מרגישה לא מעורכת או בעלת דמוי נמוך ונהפכו אני אדם עם הערכה גבוהה מאוד כלפי עצמו ולא סובלת מדימוי עצמי נמוך..אבל התבישתי מאוד מהילדים האלה שאנחנו מתפחים והם "יורקים" לך בפרצוץ ...אני בדר"כ אומרת את מה שאני חושבת ואין לי בעיה בכלל להביע את הבושה שהם עשו לנו ושאני מתבישת בהם בשל ההרגשה שלהם ולא להפך,מכיוון שאבא שלי אח בכור ואנחנו אמורים לערוך את החג אצלהם - הם גרים בבית סבתי כי אין להם כסף,אז פשוט שתקתי בכדי לא ליצור כביכול "פיצוץ" היות והם טוענים שאני יוצרת את הבלאגן תמיד,כי קשה להם לשמוע את האמת בפנים..חוסר האיזון שלי האם לומר את מה שאני מרגישה כלפיהם גם אם זה יאמר בצורה אסטרטיבית אני יודעת שהם לא יראו את ההערות שלי כבונות או לשתוק בשל העובדה שאבא שלי לא ירגיש לא בנוח בגללי בחג ראש השנה..פשוט דילמה שמדירה שינה מעיניי..אני מתה אבל מתה להטיח להם את האמת שלי..אבל אבא שלי יותר יקר לי מהם וחשוב לי הנוחות שלו...אודה לך מאוד על תשובה מהירה לפני החג בכדי להגיע להחלטה הנכונה.

הילה שלום אם תטיחי בפניהם את האמת כמו שאת רוצה לעשות סביר להניח שזה יעשה בהרבה זעם. הדאגה שלך לשלום המשפחה ובמיוחד לאביך מוצדקת ואני לא חושב שזו דרך שתשפר במשהו את הדברים, לא עבורך ולא עבור אף אחד אחר. לסיפורים משפחתיים שכאלה יש נטייה להתנפח, לכל צד יש את הגרסה הצודקת שלו, העלבון צורב וגדל והריחוק הופך לדבר שאי אפשר לגשר עליו יותר. חבל. נסי לחשוב על בן משפחה או קרוב-רחוק אחר שמקובל על כל הצדדים. אדם שקול שעימו היית יכולה לשבת בנועם ולחלוק את אשר על ליבך. אדם כזה יוכל לתת לך מידע על המצב, לתת חוות דעת אובייקטיבית יותר, לגשר או לפשר בין הצדדים וכו'. במידה ומה שעומד בפניך אינה רק הרגעה מיידית של העלבון, נסי לחשוב לטווח הארוך וכיצד אפשר לפתור את הבעיה שנוצרה. אני לא חושב שיש בידך מספיק מידע וכלים כדי לתת פתרון כולל ואת צריכה עזרה מפרטנר נוסף בתוך המערכת המשפחתית. בברכה ד"ר אורן קפלן