אבא שלי

שלום אני בן 22 סטודנט באוניברסיטה,גר עם ההורים. מאז שאני זוכר את עצמי,אני זוכר את אבא שלי כדמות דומיננטית שלילית בחיי ואני זוכר את היחסים ביני לבינו כמושתתים הרבה פעמים על פחד (תקופה מסוימת בילדות,על פחד ממכות,ורוב הזמן על פחד מהביקורות שלו,הוא אדם פרקפציוניסט ששום דבר לא מספיק טוב לו) היום נחתה עלי איזשהי תובנה-שהרבה מהשנאה או כעס (יש בכלל הבדל בין שינאה לכעס?) הם בגלל שאני לא מצליח לקחת בצורה פרופרציונאלית את התנהגות שלו ז"א-למשל שהוא זורק לעברי איזה הערה שולית,אני לוקח את זה בצורה מאוד דמרטית,מקצין את זה בראש,ובמשך כל היום אני מסתובב עם כעס אני מאמין שאבא שלי סובל מדיכאון (אני חושב שהוא בכלל לא מודע לזה שהוא אדם מדוכא) ואני יודע משיחות עם אמא שלי שהוא גם לא מוכן לקבל טיפול (פסיכולוגי או תרופתי) השאלה שלי היא כזאת-האם ישנה דרך להתנתק רגשית מאבא שלי,או לפחות ללמוד לקחת דברים בפרופורציות-כי די נימאס לי להתעצבן מכל דבר,האם ישנה כזאת דרך (לא טיפול פסיכולוגי-כי כרגע אין לי כסף) תודה

(אולי לא ישימה, אבל יכולה להיות יעילה) היא לדבר איתו על כך. לספר לו מה שאתה מרגיש. יכול להיות שזה בכלל לא רלוונטי, והוא לא יהיה מסוגל לשמוע את זה, ואתה לא תפיק מזה תועלת, אבל אם כן יצליח להווצר דיאלוג מסויים, זה יכול קצת לשפר את ההרגשה שלך, ואולי גם את הקשר ביניכם (לא מדברת על אוטופיה, אבל על קשר מעט יותר טוב). אני חושבת שעל זה צריך לחשוב טוב, איך אתה מדבר איתו בלי ליצור זעזוע גדול מדי. אולי דווקא מהמקום שאתה מבין שהוא עצמו לא במיוחד שמח, תוכל לדבר איתו לא מתוך כונה לפגוע, אלא פשוט כדי לשים את הדברים בצורה יותר גלויה על השולחן עבורך. בכל מקרה, אני חושבת שככל שהחיים שלך יהיו יותר עצמאיים, ותרגיש שאתה עומד בזכות עצמך, עושה מה שאתה רוצה, מסופק מכל מיני תחומים אחרים, "האבא הפנימי" הביקורתי והנוזף , יוכל להניח לך מעט ואז אולי תוכל לראות יותר את האבא האמיתי שלך ואת היחסים שיש בינו לבין האבא הפנימי.

שלום נשמע שאתה בדרך הנכונה. התובנה שאתה מספר עליה היא כבר חלק משמעותי מהדרך שאתה צריך לעבור. אתה מספר על כך שכנראה חלק ממה שקרה לך עם אביך זה השלכות שלך עליו, שחלק נובע גם ממנו ונטייתו הדיכאונית או מה שנראה לך כדיכאון. אני לא חושב שיש דרך להתנתק מאביך ומהמשמעות הנפשית של מה שהוא מייצג עבורך. אל תשכח שדמות אביך היא במידה מסויימת גם תמונת מראה לדמותך שלך ואולי מה שקשה כל כך הוא לא רק לראות את הדברים הלא נעימים שקורים לך בגללו אלא את הדברים הלא נעימים בך שאתה פתאום צריך להיפגש עימם. יש כמובן פתרון קונקרטי וזה לנסות לעזוב את הבית ולגור במקום אחר וכך ליצור את המרחב והמרחק. אלו תהליכים די קלסיים לטיפול פסיכולוגי ואני מעריך שהיית יכול להיעזר במסגרת טיפולית. נסה אולי בכל זאת לברר בדיקן הסטודנטים באוניברסיטה אילו אפשרויות טיפול מסובסד הם מציעים לסטודנטים. בברכה ד"ר אורן קפלן