כעס במקום דיכי

ד"ר קפלן שלום רב(: עברתי מספר ארועים קשים במהלך 8 שנים אחרונות כגון: גילוי חייו הכפולים של הבעל, גרושים סרטן שד, אם שנפטרה לי בידיים לאחר שסוף כל סוף הבנו שאפשר גם אחרת, שכלתי אח בפיגוע ועכשיו אני מחלימה מתאונת דרכים (מה עוד צריך בן אדם כדי לרצות להמשיך הלאה ???) הרגשתי שאני עומדת לשקוע בדכאון והחלטתי להעזר בטיפול תרופתי לאחר שהרגשתי שיעוץ פסיכולוגי לא מועיל (הגעתי למצב שלא היה לי כח לגרור את עצמי מהמיטה, ללכת לעבודה, לתפקד כאם, כחברה וכאדם חברה בכלל, התנהלתי ביום-יום על "טייס אוטומטי"... ) התחלתי טיפול בכדורי "ציפרלקס" (במהלך שלשת החדשים האחרונים). ההרגשה השתפרה פלאים, נעלם הדכאון, חזר התפקוד החברתי,בקיצור החיים שוב מחייכים אלי למרות הכל אך "אליה וקוץ בה...": הדיכי התחלף בהתקפי כעס, זעם מתישים. אני חוששת להחליף את התרופה משום שתופעות הלוואי בתחילת נטילתה היו די קשות ולהפסיק אני גם חוששת משום שמזמן לא חוויתי הרגשה כל כך טובה ואופטימיות למרות הארועים בחיי. אנא עזרתך, מה לעשות?? אולי זה משהו הורמונלי? ( אני בת 46) אשמח לתגובה מהירה, האם התופעה זעם במקום דיכאון במהלך טיפול בתרופה זו, מוכרת? תודה וברכה m e

שלום שאלתך נוגעת בעיקר לטיפול התרופתי ובנושא זה כדאי שתפני לפורום לפסיכיאטריה. חשוב שכל מקרה שתפני לרופא המטפל בך ותקבלי את חוות דעתו מאחר וכאן נדרשת ההיכרות האישית ולא רק היכרות עם התרופות ותופעות הלוואי שלהם. זה ברור שכדאי שתמשיכי בתקופה הקרובה בטיפול תרופתי שיתמוך בתהליך השיקום שעשית. לאור הדברים הקשים כל כך שעברת אפשר להבין את הדיכאון ובהחלט מרשים השינוי שקרא מאז. למרות שהטיפול הפסיכולוגי לא היה יעיל עבורך קודם, הוא עשוי להיות חיוני ביותר דווקא כעת אחרי השיפור במצב כדי להתארגן הלאה ולמנוע התדרדרות. בשיא הדיכאון טיפול פסיכולוגי יכול לעזור באופן מוגבל, אולי כתמיכה מסוימת אבל נדרשות התרופות. יעילותו של הטיפול הפסיכולוגי מתחילה דווקא כאשר התרופות מתחילות לעזור ולכן אני מציע לך לחפש שוב מסגרת פסיכולוגית מתאימה במקביל לטיפול התרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן