החדר לא מסודר...

ערב טוב, בתי בת4ושלושה חודשים (וחצי) ואינה אוהבת לסדר את החדר אבל מאוד אוהבת להפוך אותו עם חברות. היום מהשעה 13:15 עד השעה 18:45 היא בחרה לא לשחק במחשב, לא לראות טלויזיה, לא לצייר , לא ללכת לדודתה(!)ובלבד שלא תצטרך לסדר את החדר. מה עושים עם ילדה חריפה וחכמה שיש לה תשובה לכל דבר ומחליטה שהיא מחליטה? היא חיכתה שאבא ישוב מהעבודה ויעניש אותה בעצמו.. דאגנו שלא יעניש והיא הלכה לישון בחדר מבולגן בידיעה שמחר המשחקים שלה עוברים לילד אחר שהיא אפילו המליצה לנו למי מהגן תיתן אותם-לילדים שיודעים לסדר...

איריס שלום אין ספק שהילדה מכירה אתכם היטב ומצליחה לגעת בנקודות הרגישות ביותר. יש כאן מאבק כוחות והחוכמה תהיה כיצד מצד אחד לשמור על הגבולות שלכם בצורה חינוכית ומצד שני לא לשבור אותה ואת החוזק שלה שבסך הכל הוא תכונה חיובית. העונשים שאתם בוחרים צריכים להיות פרופורציונליים, ישירים לסיבה לעונש והכי חשוב כאלה שאתם יכולים לעמוד בהם בעצמכם. הליכה לישון בתוך הבלגן ואיסור להביא חברות עשוי להיות סביר בתוך מאבק קשה. מסירת המשחקים לילד אחר לעומת זאת אינה ריאלית וכנראה שגם הילדה יודעת זאת. הייתי נותן לה קצת "להתבשל" עם מה שקרה, אבל נותן לה מחר במהלך הבוקר דרך "לרדת מהעץ", למשל להסביר למה חשוב לכם חדר מסודר, ולהציע שתסדרו הפעם ביחד ואח"כ תשלימו. מדובר על תהליך חינוכי ארוך ועוד נכונו לכם מאבקים חריפים. זה אופיו של הגיל הזה ובוודאי זה מחריף כאשר יש ילדה עצמאית ודעתנית. צריך הרבה סבלנות, בהחלט לא לוותר ולהציב גבולות, אבל לזכור תמיד שמולכם בכל זאת נמצאת ילדה צעירה שבונה את העצמי והעצמאות שלה אל מול העולם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן ערב-טוב, אני רוצה מאוד להודות לך על תשובתך המהירה. באם נציע לרוני בבוקר לסדר יחד איתה (שוב) האם זה לא יתפש בעיניה שאנחנו חיפשנו דרך לרדת מהעץ?

מה, באמת תיתנו את הצעצועים לילד אחר? נראה לי שלא... ואז הבת שלכם ניצחה אתכם בגדול. לדעתי, זה קורה בגלל שאתם נלחמים בכלים לא יעילים מול ילדה שאתם יודעים שהיא עקשנית ויכולה לכם. בעיני, עם ילדה חכמה כדאי לדבר. ולילדה חכמה כדאי להקשיב. אפשר למשל להגיד לה, שאתם רואים שהיא אוהבת מאוד לשחק בחדר שלה, ושהיא משחקת מאוד יפה עם ילדים. ואתם גם רואים שממש קשה לה לסדר. אגב, גם לילדים חכמים קשה לפעמים להשתלט על סידור החדר. ואז להקשיב למה שיש לה להגיד. ואז לומר בצורה מאוד ברורה, שבבית שלנו יש חוקים. והחוק אומר (למשל..) שבערב כל הצעצועים חוזרים למקום. ואז שוב להקשיב לה. בטוח יש לה דברים חכמים להגיד. ואז שואלים: מה לדעתה אפשר לעשות, כדי שהחוק הזה יתבצע. הניסיון שלי אומר, שאם מקשיבים לילד באמת, הוא מעלה רעיונות נפלאים לפתרון. יכול להיות שהיא תבקש עזרה. בעיני, בגיל 4 וחצי זה לגיטימי, לפחות בשלבים הראשונים. כשילדי היו קטנים, נהגתי "לשחק" איתם משחקי סידור חדר. וכך הרווחתי כמה דקות של הנאה איתם, חסכתי שעות של מאבקים, והרווחתי חדר מסודר. כך למשל היינו מכוונים שעון חול, ומנסים "להשיג" אותו, או שהיינו מכוונים שעון מעורר, ובודקים אם אנחנו יכולים לסדר את החדר תוך 5 או 10 דקות. או שהיינו מחליטים איזה משחק הכי כייף לסדר ומפילים גורל - מי מסדר אותו. לפעמים נהגנו לקחת מגב רצפה גדול ו"לטאטא" את כל הצעצועים למרכז החדר, ואז מתחילים לסדר את הערמה מהחלק החיצוני פנימה, או מצד אחד לצד שני.... הכל שאלה של החלטה, האם אנחנו נלחמים, ואז אפשר גם להפסיד, או שמנצלים את ההזדמנות להרוויח עוד זמן של כייף איתם. במשך הזמן, הילדים שלי למדו לסדר לבד, ועם הזמן זה גם הפך להיות להם חשוב... בהצלחה רינת