לחץ

השאלה היא לגבי אמא שלי. האמת היא שאני עד הזמן האחרון , ואולי אפילו עדיין ממש הערצתי אותה על כל ההשגים שלה וכל מה שהיא עושה בשבילי. העניין הוא שלאחרונה הבנתי שאולי הרבה מהלחצים והבעיות שיש לי בחיים זה בגלל ההתנהגות שלה. היא מאד השגית ומאד מלחיצה. היא לעולם לא אמרה לי משהו כזה, אבל לפי איך שהיא שופטת אנשים אחרים ( קרובי משפחה, חברים וכו') זה מין מסרים סמויים כאלה, על מה היא מצפה, ויש לה ציפיות גבוהות מאד . אני בדרך כלל מאד הצלחתי בהכל, ואולי זה מעין מעגל שמחזק את עצמו, אני ממשת את ציפיותיה, והיא מצפה לעוד. אבל לאחרונה זה נשבר לי. אני כבר לא מרגישה מאושרת, ולא בהכרח רוצה לחיות תחת לחץ כזה . אני מרגישה שזה לא בסדר מצידה שאני עצובה, כאילו זה אסור וצריך לעשות משהו, וזה לא בסדר מצידה שאין לי מטרות ברורות. האמת היא שאני כנראה בדיוק כמוה, וזה לא בסדרד גם מצידי, ובגלל זה אני סובלת. השאלה שלי היא האם יש מה לעשות במצב הזה? אני לא רוצה לדבר איתה על זה וגם לא לפנות לטיפול. אין לי כרגע אפשרות לגור לבד. האם הבעיה אכן נובעת מהלחץ מצידה? האם צריך פשוט לסבול? האם יש דרך להיות מושפעת פחות ממה שהיא חושבת עליי ?

לילך שלום מערכת היחסים עם ההורים היא תמיד דבר מורכב. אין הורה מושלם ואין מערכת יחסים מושלמת. השגיותה של אמך בוודאי גם קידמה אותך בכל מיני דברים בחיים, אבל יש לזה גם מחיר. חלק מפיתוח עצמאות וניפרדות מההורים זה גם להכיר בחסרונותיהם אבל גם לתפוס מרחק מסוים מהשפעתם החזקה. זה לא פשוט וזה תהליך שיכול לקחת לפעמים כל החיים. כרגע את לא מעוניינת לפנות לטיפול אלא רוצה להתמודד עם המצב בעצמך. אין פטנטים בעניין והעיסוק בו הוא טבעי לחלוטין. אני מניח שיש דרכים להפחית את עוצמת ההשפעה שלה עליך, אבל השפעה זו בוודאי תשאר עוד זמן רב ואני לא בטוח שזה רק שלילי. תצטרכי עם הזמן למצוא את האיזונים הנכונים עבורך ביחסים עימה. מאחר והנושא מטריד כנראה מאוד כרגע אולי כדאי לך לפנות למספר פגישות ייעוץ עם פסיכולוג, גם אם אין לך כוונה להיכנס לטיפול עמוק וארוך. זה אולי יוכל לתת לך כיוונים נוספים למחשבה והתמודדות. בברכה ד"ר אורן קפלן