פסיכולוגיה- מקצוע של אי וודאות (??)

שלום רב, רציתי לשתף ולשאול לגבי דילמה שיש לי. אני בן אדם שלא סובל אי וודאות. ממש כמעט חרדה מאי וודאות. כל פעם שאני לא יודעת מה יהיה בעתיד אני פשוט משתגעת. אני חייבת לדעת מה עומד לקרות, ולתכנן. אני כבר מעדיפה שגרה טובה על אי וודאות והפתעות. התחלתי ללמוד פסיכולוגיה, אבל אני חושבת עכשיו שזה כזה מקצוע שאף פעם לא וודאי, כלומר לא ברור האם אתה מצליח לעזור או לא, ובכלל לא וודאי כל מה שאתה אומר, והרי אין כאן נכונות ברורה ואובייקטיבית, וייתכן שהכל בכלל לא ככה, וגם לא ברור בדיוק מה המסלול שכן הוא כל כך ארוך עד שאתה יכול לעשות משהו , שלא ברור בכלל מה יהיה. אז רציתי לשאול קודם כל האם לדעתכם אני צודקת, ואם כן , אילו מקצועות מתאימים לאופי כמו שלי? שאפשר לדעת בהם מה קורה ולא לחיות במין ערפל כזה? זה מאד חשוב לי הבטחון הזה. תודה...

הדבר הכי ודאי הוא שאין שום דבר ודאי...

אני חושבת שבכל מקצוע שמערב עבודה עם אנשים בצורה כל כך הדוקה יש הרבה הפתעות ואי ידיעה. ונדמה לי שדווקא אי הידיעה משרתת תפקיד חשוב בטיפול פסיכולוגי ואינה מהווה מצב לוואי אלא דרך עבודה. אני מאמינה שהמטפל "האידאלי", במידה רבה, מקבל את המטופל ב"מחשבה ריקה" empty mind אני מתכוונת. בלי להלביש עליו סכמות, תפיסות מוסריות, ציפיות. יש תהליך שדורש הרבה סבלנות עד שדברים בטיפול מתבהרים, מי האדם, מה מקשה עליו בחיים, מה יכול לעזור לו וכו'. וגם אחרי שדברים מתבהרים יצירת "הנרטיב" בטיפול אינה תהליך ודאי. הכוונה היא שההסכמה בטיפול בין המטופל והמטפל מה הנושאים המרכזיים בחיים של המטופל, איך מבינים את החיים בהווה, ואת העבר, ואת מה שמתרחש בטיפול הינו תהליך שאין בו ודאות, אין אמת ושקר. לכן, אם זה משהו שאת ממש סובלת ממנו ולא נראה לך שתוכלי להתגבר עליו (אולי את היית רוצה לטפל בזה? זה יכול לשפר את איכות חייך) את יכולה לחשוב על תואר שני בפסיכולוגיה שאינו כרוך בכל כך הרבה אי ודאות, אלא במידה פחותה. אולי דווקא פסיכולוגיה ארגונית, או תחום מחקרי יכול להיות יותר מתאים עבורך?

א. שלום במידה והקריטריון היחידי לפיו תבחרי עיסוק יהיה שאלת האי וודאות אוכל בוודאי להמליץ לך על סידרה של עיסוקים הרבה יותר וודאיים. הבעיה שיש חשש רב שהם לא ימצאו חן בעיניך מסיבות אחרות, למשל, עניין. אם בחרת בפסיכולוגיה כנראה שהתחום מושך אותך והשאלה המרכזית שאת צריכה לשאול את עצמך מה באמת יעניין אותך לעשות כתחום עיסוק. במידה ויש תחום אחר שמעניין אותך ויש בו יותר וודאות הבעיה נפתרה כבר כעת. למען האמת אני די בטוח שכדאי לך לבחון את עניין ההתמודדות עם אי וודאות בחייך בלי קשר לבחירה המקצועית כי החיים מלאים בהפתעות ועמימות. אני לא רואה פסיכולוגיה כמקצוע עם עמימות גבוהה. אישית אני די בטוח ביכולתי לעזור באמצעות הטיפול הפסיכולוגי אבל זה ללא ספק נוצר במהלך השנים עם צבירת נסיון. תחילת הדרך בפסיכולוגיה בהחלט עשויה להיות רוויה בעמימות. יש לזכור שבפסיכולוגיה יש מספר רב של מסלולים ובחלקם כמו למשל פסיכודיאגנוסטיקה, יש מובנות רבה למדי. בשורה התחתונה, לפניך התמודדות הן בהחלטה מקצועית אבל לפני הכל בהחלטה אישית האם ההתמודדות עם אי הוודאות היא רק נטייה אישיותית אותה את מקבלת וחיה איתה בשלום, או בעיה שצריך לבדוק כיצד לטפל בה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כנראה שאתה צודק ובגדול זו בעיה שמפריעה לי כמובן גם בבעיות אחרות בחיים, האם יש שם לתופעה? האם זה משהו נפוץ? כלומר אולי אני אסביר את עצמי. אני כן מצליחה לתפקד בגדול, וזה לא שאני לא יכולה לעשות שום דבר שהוא לא ודאי, אבל זה כאילו אני כל הזמן מנסה לדעת מה יהיה, לתכנן הכל שאהיה מוכנה, אני מנסה גם "לתכנת" את האנשים שקרובים לי ולגרום להם לפעול מתוך שיקול דעת ותכנון ולא מתוך ספונטניות, לא .. אולי זה מוגזם, אבל אפשר לומר למשל שאני מנסה להשפיע על בן זוגי לפעול ככה.התופעה כמובן מקשה על תהליך ההחלטות. בכל אופן, כרגע החלטת המקצוע היא ה"בוערת" , אולי זה חלק מהבעיה , כמו שאני כבר מבינה בעצמי. האם אתה חושב שלמישהו עם אופי כמו שלי, בהנחה שזה לא ישתנה הרבה, מתאים לטפל באנשים? בכל אופן אשמח אם כן תמליץ לי על רשימת מקצועות יותר ודאיים ואולי אמצא באחד מהם גם עניין.