שאלה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

26/08/2004 | 22:07 | מאת: יעל

אני בחורה בגובה בערך בגובה 1.5 והעניין הזה ממש מפריע לי. אני מרגישה שאיכות חיי נפגמת כי אני גם נראית כמו ילדה בת 16 (יש אומרים אפילו 12). אני חוששת ששילוב כזה ייגרום לי לפספוסים בחיים (קושי לקבל עבודה וכו'...), ובנוסף לזה קיימת ההשפלה הקבועה- השפלת הלעמוד בתור והלבלע בין כל האנשים. בלב מאד כבד, אני שוקלת לעשות ניתוח שיעזור לי. אני ממש מאמינה שאיכות חיי תשתפר פלאים. איך אוכל לדעת שזה רצון אמיתי שלי ולא אובססיה ? (הרופאה שלי צעקה עליי שאני צריכה פסיכולוג- אבל הרצון לניתוח קיים אצלי כבר מגיל 15, 10 שנים)

26/08/2004 | 22:43 | מאת: לילה

אני לא יודעת בת כמה את, אבל כשלי אומרים שאני נראית בת 16 אני מאד מאד שמחה :) אם היה פתרון קל יחסית, כמו ניתוח אף, אז אולי לא היו הרבה מאד סיבות להתלבט, אבל נדמה לי שמדובר בתהליך כואב מאד, וקשה. אני טועה? אני חושבת שלהיות מטר חמישים זה אולי לא הדבר הכי קל בחיים, אבל בטוח שאת יכולה להראות סקסית, נשית, יפה, נערית, או כל דבר שתרצי בלי קשר לגובה. ההרגשה שלך לגבי עצמך משפיעה הרבה, הלבוש, הבטחון העצמי. בנוסף, אני בגובה 1.60 ואף פעם לא הולכת עם עקבים (לא נח לי). אם נפגש, ואת תלבשי נעלי פלטפורמה או עקבים נהיה כמעט באותו גובה. אולי לא תצליחי אפילו להבחין מי יותר גבוהה... אני יודעת שני לא נחשבת גבוהה, אבל זה לא הפריע מבחור בגובה 1.90 להתאהב בי. אני מציעה לך למצוא דרכים אחרות, שלא יפגעו בגוף שלך, ללמוד לקבל את עצמך ולשפר את ההרגשה שלך לגבי המראה שלך. אני בטוחה שזה לא קל, אבל יש גם הרבה גברים נמוכים (הכל יחסי, כן) שגובהם בערך 165 ס"מ. אז מה? גם להם קשה, אם את משווה בין סקלות של גובה של נשים וגברים אם לא בהכרח יותר גבוהים ממך. אני בטוחה שרובם יעדיפו לצאת עם מישהי שתתאים להם בגובה... בקיצור - לדעתי - אל תכאיבי לעצמך ואל תפגעי בגוף הבריא שהטבע נתן לך. תמצאי דרך אחרת להגיע להשלמה ותחושה טובה.

27/08/2004 | 00:45 | מאת: יאיר

לילה, אהבתי התשובה , יאיר.

26/08/2004 | 22:55 | מאת: ניקי

יעל אני בת 25 (כמוך) ואני גבוהה ממך בס"מ אחד בלבד. לי עובדה זו לא מפריעה . כולם אומרים לי שאני נראית בת 15 , אבל מה זה חשוב. הבעיה שלך לדעתי כשורה לא לדימויי הגוף אלא לבעיה אחרת , פסיכולוגית . בברכה ניקי

26/08/2004 | 23:50 | מאת: נועה

אני 1.77. בואי ואספר לך מה את יכולה לעשות שאני לא יכולה או לא יכולתי. *לנעול נעלי עקב מאיזה סוג ובאיזה גובה שתחליטי. *למצוא נעלים. יש גבוהות כמוני שמס' הנעליים שלהן 42. למזלי, אני 40. *לעשות מכפלת למכנסים. הרבה יותר פשוט מללכת בגיזרת 7/8 גם אם המעצבת לא התכוונה. בחיים שלי לא עשיתי מכפלת.... *להוריד שערות בשעווה בפחות ייסורים (לא מדדתי מה אורך הרגלים שלי, אבל אצלי זה לוקח המון זמן). *להתאהב בבחורים נמוכים ולממש את האהבה. ההיצע שלי היה משהו כמו 20% משלך. (מצאתי...1.85:). *לרקוד ריקוד זוגות עם כל מי שבא לך ולא להיראות מגוחכת *להתחבק עם ההורים שלך, עם החברים שלך, עם החברות שלך, עם סבא וסבתא ולהיבלע בחיבוק. להיות מסוגלת להרגיש שוב ושוב מחובקת כמו ילדה קטנה ואהובה. אני כבר שנים רבות מחבקת ולא מרגישה באמת מחובקת (טוב, נו, מלבד עם ה - 1:85...) *לשבת באולם הצגות או קולנוע ולא לשמוע מאחור: "אוף, היא מסתירה לי". *לשבת באולם הצגות או קולנוע, או באוטובוס, או במטוס בלי שהרגליים נוגעות במושב שמלפנים. להשתתף במפקד הסיום של קורס צבאי ולתפוס מקום טוב באמצע (הייתי הצוערת הכי גבוהה בקורס קצינות. תמיד בקצה השורה). לעשות ניתוח (בשביל מה????). אני לא יכולה לעשות ניתוח "מקצר". *להיראות בת 16. מי אמר שזה רע?.... משאירה לך את הסקת המסקנות. נ.ב. כייף לי להיות 1.77.

26/08/2004 | 23:59 | מאת: ד"ר אורן קפלן

יעל שלום אין ספק שלפני שאת פונה לניתוח להגבהה שהוא תהליך כואב וקשה מאוד שלוקח חודשים ולפעמים שנים כדי להחלים ממנו, כדאי לבחון את האופציה הפסיכולוגית. כדאי שתפגשי אנשים שעברו את הניתוח הזה ותשמעי מה הם עברו. אני בספק אם עדיין תרצי לעשות את הניתוח אחרי הסיפורים הללו. בכל מקרה, אני מעריך שאפשר לפתור את הקושי באמצעות טיפול פסיכולוגי שכן מדובר בתפיסת הגוף ובתפיסה העצמית שלך ולא בבעיה אובייקטיבית. גובהך אמנם נמוך יחסית לממוצע האוכלוסיה אבל לא באופן שאמור להפריע לך בתפקוד בחיים ואני מציע לך לפנות לפסיכולוג, ולו כדי להעריך את אופצית הניתוח בצורה יותר שקולה ולהיות בטוחה שבדקת את כל האפשרויות האחרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית