יעילות טיפול

היי אני כבר מספר שנים בטיפול. הרבה מתלבטת אם לעזזוב או לא , הקשר עם המטפלת הוא קשר חם אבל יש בעיה שמציקה לי מההתחלה- אני מרגישה שהמטפלת לא משקפת לי מספיק אולי.ושמתי לב לזה לכל אורך הדרך. תמיד כשהעלתי את זה היא דיברה על קושי לשתף ולהסביר מה אני צריכה וכו' וכו'. היא לא ממש הבינה למה כוונתי. בעת קריאת המיילים פה של אנשים, שאגב היו מאד מעניינים, עלו לי שתי דוגמאות שיכולות לעזור לי להסביר למה כוונתי כך שתוכלו לייעץ: 1. בתחילת הטיפול לפני מספר שנים, הייתי מתקשרת מספר פעמים על מנת להגיד שאני "בסביבה" ואולי ניתן לשנות את השעה כי אז הז יהיה לי יותר נח וכו' וכו'. היה קשה לי עם זמנים קבועים. המטפלת פעם ענתה בכעס שאני פשוט אבוא מתי שקבענו ולאט לאט הבנתי לבדי שמה שקובעים זה מה שקורה ולא להציק לה. הבנתי לבד את הנקודה. הפואנטה פה היא שהיא לא טרחה להעלות את העובדה שאולי באמת לוקח לי זמן להתרגל לטיפול, או שקבועים לי שעה חד משמעית כזאת, או בדיקת גבולות וכו'. היא פשוט כעסה איזה יום. 2.חשבתי על מה שכתבת, ד"ר קפלן, למישהיא פה על כך שכל קשר טומן בחובו תלות מסוימת ושקשר ללא תחושת תלות הוא לא קשר, הוא חוסר קשר. אני כבר שנים אומרת לה שאני מרגישה שאני לא תלויה באיש ולמשל גם אף פעם לא אמרתי לה שאני צריכה את הקשר איתה או כשהיא הייתה בחופשות, לא אמרתי לה שהיא חסרה לי, למרות שהיא מאד הייתה. מה שמפריע לי פה, זה שהיא לא התייחסה לנושא, שהעלתי אותו כל כך הרבה פעמים ורק דרך קריאה על זה או אחרי כמה שנים אני מבינה לבד שאני באמת כזאת שלא אוהבת מתלות מסיבות שונות. אלו שתי דוגמאות לתחושה שהיא לא מפתחת נושאים שאני מעלה. נושאים שקורים, או נאמרים על ידי ועוברים ככה סתם. גם אם הם מועלים מספר פעמים. ויש מאחוריהם הרבה על מה לדבר, יש לה הרבה מה לשקף לי דרכם. להראות לי. ללמד אותי. האם זו סיבה ללכת לחפש מטפל אחר? ואני יכולה להעיד על דוגמאות רבות בשנים שאני שם. האם אפשר ללמוד כך? להתפתח? רק לחכותש הזמן יגרום לי להבין- אז למה אני צריכה טיפול? אני אבין לבד! עוד בעיה, היא לפעמים לוקחת דברים ברמה אישית. היא לא מבינה שמתחת יש דברים יותר עמוקים. ישר נעלבת וכו'. זה לא קורה תמיד אבל הרבה פעמים. והרבה פעמים שתי הבעיות האלה גורמות לי לחשוב שאני מפספסת את הטיפול לפעמים. מה עשוים? אשמח לתשובות כמה שיותר מפורטות :)

את בעצם מתיארת מצב שלך עצמך יש הבנה יותר עמוקה של דברים מהמטפלת שלך, אפילו של הכעסים/העלבויות שלה עצמה... ככה לפחות נשמע מהתיאור שלך. חוויתי דברים דומים, במידת מה, והציפיה הזאת שהמטפל שלי יעלה נושאים שלי מאד ברור שהם מרכזיים, לפעמים היתה גם מטרידה אותי. מה שמפריע לי בתיאור שלך הוא חוסר הבגרות שלה. נדמה לי שאחד הדברים החשובים ביותר הוא שהמטפל עצמו יהיה "בוגר", ולא כל כך עסוק בעצמו (זה לא המקום המתאים לכך). אבל אולי השאלה היא למה את מצפה מטיפול כעת, אחרי שכבר היית כמה שנים. מה חסר לך, האם יש לך עדיין בעיות שמציקות לך, מה היית מאחלת לעצמך בעניין. אם את מרגישה שאת אינך יכולה לקבל את מה שאת זקוקה לו בטיפול איתה, אולי כדאי לפעול, לסיימו. והשאלה אם את רוצה/זקוקה ללכת לטיפול אחר היא שאלה, במידת מה נפרדת, ואפשר לענות עליה בנפרד. מה שאני אומרת הוא שיש לקבוע שני דברים - האחד הוא אם את עדיין מרגישה התקדמות מהקשר איתה או שמשהו מוצה, והשני הוא אם את רוצה טיפול באופן כללי או שאולי נושא הטיפול עצמו מוצה. אני לא מאמינה שתצליחי לשנות אותה.... את יכולה להעלות את הנושא ולראות כיצד היא מגיבה. זה בוודאי יתן לך אינדיקציה אם היא יכולה להתמודד עם דבריך, או שתקח אותם בצורה מאד אישית - כזאת שלא תאפשר הבנה יותר מעמיקה שלך ושל המצב ביניכן.

כבר העלתי את הנושא. וכן, הייתה התקדמות.. אוי ואבוי אם לא הייתה במהלך שנים התקדמות...:)אני מרגישה גם שיש עוד דברים שאני רוצה לעבוד עליהם,כן.

בוקר טוב לך, פעם חשבתי שיש גבול לעד כמה רחוק אפשר להגיע בפתיחות עם המטפל. (ובכלל) היום, אחרי טיפול של כמעט שנה, אני מתחילה לחשוב אחרת. אני מדמיינת את כל הטיפולים שלנו (שלך, שלי, של שאר המשתתפים) כמו חדר טיפולים ענקי שפשוט מתחלק להמון המון חדרים קטנים שמפוזרים להם בעולם. אבל - יש משהו משותף לכולם וזו הסיבה ללמה הטיפולים קיימים, ובעצם שהם בשבילנו. אם לא נשתמש בהם הכי הרבה שאפשר - זה ממש הפסד שלנו, כי המטפלים נמצאים שם רק בשביל זה. אני לא מאמינה יותר שיש דברים הקשורים לטיפול שצריך לדון איתם ואותם מחוץ לטיפול. אני חושבת שאם היית אומרת לה, אפילו בטון רגוע ולא ביקורתי (כי את אומרת שאת מרגישה שהיא נעלבת) - שאת רוצה לדבר איתה על משהו חשוב אבל קשה לך. להסביר לה שאת מרגישה שהיא לא מעלה נושאים שאת מעלה ואת רוצה להבין למה, והיית רוצה שכן היא תעלה אותם, ושאת לפעמים חושבת פתאום לסיים את הטיפול - ושהיית רוצה שהכל ביניכן ידובר. במילים אחרות - את כל מה שאת אומרת כאן. אני חושבת שהיא תדע להגיב לזה בצורה הנכונה, כי סה"כ יש את החלק שלה - לדוגמא שהיא לא מעלה נושא שאת כן מעלה, ויש את החלק שלך - שלא שואל או מתעקש או אומר שזה מציק לך. אין כמו לפתוח את הדברים לגמרי לגמרי ואז לגלות דברים חדשים - גם על הטיפול, ועד כמה הוא יכול להתרחב אם אנחנו רוצים, וגם על עצמך. את יכולה להגיד דברים כמו - אני חוששת מהתגובה שלך, לפעמים אני מרגישה שאת נעלבת - כל מיני דברים שאני חושבת שהיא תדע להעריך ולהבין את כל התמונה אם תחלקי איתה את כל התמונה. להיות בטיפול פחות מהמקסימום נראה לי כמו להיות בלונה פארק ולהנות רק בחלק מהמתקנים.. כדאי לך מאוד מאוד לפתוח את הכל ולהינות גם מהרכבת הרים והסחרחרה..

כמו שעניתי פה , העלתי את זה מספר פעמיים. מעבר לזה, ההגדרה שלך- שהמטפלת לא מעלה נושאים שאני מעלה היא לא מדויקת. כפי שכתבתי קודם- הכוונה היא שאני מרגישה שאולי אין מספיק עומק וכשאני מעלה דברים הם לא מקבלים את העומק הראוי- לא מייחסת להם חשיבות. לפעמים סתם לא מדברים עליהם, כי זה נראה לה זניח אולי. היא לא חושבת שאולי יש דברים מתחת לפני הדברים כפי שהם נאמרים על ידי. היא שומעת כפי שהם נאמרים לפעמים ללא פרשנויות פסיכולוגיות עמוקות. אני יכולה לזרוק משהו והיא לא תבין שזה בא ממקום אחר , או לפחות לא תגיד. ולא תמיד תבדוק. ואדז יוצא שאני לומדת על עצמי לפעמים לבד.

כאילו יש משהו אבל לא מדברים עליו. למשל, ביציאה ממנה ראיתי פעם בחור חמוד. ודיברתי איתה עליו ורק אחרי כמה פםגישות היא פתאום קלטה שנדלקתי עליו וכנראה שזה הלחיץ אותה ומשהו אמרתי שהוא מניאק שהוא לא מתייחס וכאלה אליי והיא ישר תקפה אותי שאני לא מכירה אותו בכלל כשזה בא בכלל ממקום של- "בא לי עליו". והרגשתי גם שהיא נבוכה כל פעם שאנחנו מדברים על זה שהוא חמוד . כאילו זה הפריע לה אבל במקום להגיד היא נקטה בדרך של להתעלם מהנושא. אז כבר לא שיתפתי אותה.

במה שאת כותבת. מצד אחד, את כועסת על המטפלת שלך או מאוכזבת ממנה על כך שהיא לא משקפת לך מספיק. מנגד, את נמצאת בטיפול כבר מספר שנים. להערכתי, אדם שנמצא בטיפול שאינו עונה על צרכיו לא ימשוך אותו זמן כה רב, ולכן אני מניחה שיש לך סיפוק מסויים והתקדמות בטיפול, אחרת הוא לא היה נמשך. מעבר לכך, מה שעולה מדברייך הוא דווקא שיקוף מצויין, ודווקא על ידי עניין הזמנים שניסית לשנות בתחילת הטיפול- היא הצליחה להביא אותך בדיוק למקום הרצוי. מקום שבו תגידי "...והבנתי לבד את הנקודה.." אני לא חושבת שהבנת לבד את הנקודה, הבנת אותה באמצעות האינטראקציה שלך עם המטפלת, הרי שינית את התנהגותך באמצעות אינטראקציה זו. בנושא השני של התלות- שוב, נראה כי יש לך הבנה מצויינת על המצב. על הרצון שלך בקשר אך הפחד (?) שלך מתלות, ושוב את אומרת שאחרי כמה שנים הבנת זאת לבד. זו בדיוק מהות הטיפול והשיקוף. נכון, הבנת זאת לבד. המטפלת הייתה צריכה להביא אותך בדיוק לנקודה שבה תוכלי לדבר בכזו פתיחות על הקשרים שלך, האופי שלהם וכד'. המטפל אינו אמור להאכיל אותנו בפתרונות, אלא לעזור לבעיות לצוף מעל פני השטח ולארגן אותן באופן שונה. אבל בסופו של דבר את האירגון מחדש, אנחנו עושים. את כותבת שאם תחכי מספיק זמן, כנראה תביני דברים לבד,וזו בדיוק מטרת הטיפול- שינוי. שינוי דפוסי חשיבה ודפוסי התנהגות באמצעות הבנה והפנמה שלהם. ולא באמצעות אימוץ צורת חשיבה של המטפל. אם התחושה שלך היא תחושת פיספוס חזקה, כדאי להעלות בדיוק את הנקודה הזו בטיפול. הטיפול שלי שנמשך לא מעט זמן, מופרע אחת לכמה פגישות בשאלות על יעילות, כימיה וכד'. אני מוצאת שדווקא בשיחות הללו אני מבינה את שיטת העבודה של המטפל ואת הרציונל שעומד מאחורי הטיפול. נראה לי שבהחלט אין מקום לחפש מטפל אחר, אלא לבדוק מספר נקודות שמטרידות אותך עם המטפלת הנוכחית. אפרת.

בטוחה שאת מטופלת ולא מטפלת במקרה? בכל אופן יש לך עתיד בזה... את כותבת ומתבטאת ממש יפה...

אני מצטרפת למחמאות מעניין לקרוא את דברייך אם כי מה שכתבת מחדד אצלי מס' ספקות לגבי טיפול ארוך טווח איך זה שלאחר זמן רב(מס' שנים?) של טיפול יעיל, עולות שוב ושוב שאלות שעומדות בבסיס הטיפול? יעילות, כימיה .. אולי באמת שכבר הופכים את זה לדרך חיים,הרגל שיש בו מהטקסיות כל שבוע אותה שעה אותם אנשים אותו חדר,קצת שוכחים שאפשר וכדאי להמשיך בלי אני חושבת שהתהליך גם מוגבל,כנראה למילה יש כוח בנוסף לאמונה גדולה הקבלה של התלות(לא בהקשר שלך אלא באופן כללי בטיפול),הרגרסיה במסווה של פעולה אמיצה שאפשר להשאב לתוכה לתקופה כל כך ארוכה מעוררת קודם כל ,חשש גדול,התמוססות אמצעי הביקורת?או העברת רוב הכוח לצד המטפל האחד שהופך כל יכול??? אני תוהה אם התהליך המתיש הזה,הקשר המשלב קרבה וניכור, משתלם בסופו של דבר הרי אנשים אנטלגנטים בעולם לומדים בעצמם,כך היה תמיד? אני מרגישה שטיפול צריך לתת כלים לחשיבה לראיה, למה זה צריך להיות מלווה בעומס רגשי כזה לגמרי לא סמטרי

בודקת שלום ממה שאת כותבת די ברור שחלק מהבעיה עימה את מתמודדת בטיפול היא בעיה שעימה את מתמודדת גם בחיים בחוץ. זה לא אומר שאין דברים בטיפול שהיו יכולים להיות אחרת אבל צריך להכיר בכך שגם אם היית פונה לפסיכולוג אחר חלק מהקשיים שלך היו חוזרים על עצמם שוב. באופן טבעי עולה השאלה האם אחרי כמה שנים של טיפול המצב לא היה אמור להיות אחרת. אין לי תשובה חד משמעית לגבי זה. יתכן שהקצב שלך, שהמגבלות שאת עצמך שמה על הקשר הטיפולי (ועל קשרים בכלל) מונעים התקדמות מהירה יותר, ואולי מסיבות מאוד טובות. למשל, המנעות מתלות איננה רק בעיה אלא התגוננות מפגיעה ולא קל לוותר על מנגנוני הגנה ישנים ומוכרים. בקיצור, את צריכה לשאול את עצמך כמה שאלות. האם ההתקדמות שחשת מהטיפול מספקת אותך ונראית לך משמעותית וחשובה, האם את מצידך עשית הכל כדי להשקיע בטיפול לקדם אותו, ועד כמה שיתפת את הפסיכולוגית שלך בתהליך ובמחשבות שאת מתארת כאן. הצירים הללו עשויים להיות חשובים כדי שתגיעי למסקנה המתאימה ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התגובות... אני חושבת גם על הנקודה שאני כמה שנים בטיפול ולא מרגישה שכל צרכיי מולאו כמו שצריך, או שהקצב לא טוב וכו'- וההתלבטות נובעת גם מזה ששנים חייתי במצב שהצרכים שלי לא נענו בקשרים. לכן, ההתלבטות מעסיקה אותי- האם זה רק עניין של זמן? או שבאמת המטפלת לא מתאימה ואני סתם "נמרחת " שם. לגבי מה שכתבתה הבחורה- שאמרה שאני לומדת לבד- זה שאני קוראת הרבה חומר ובאה מרקע טיפולי לא אומר שזה בזכות המטפלת ושככה זה הטיפול. כך שאני מתקנת אותך. יש לי יכולת הבנה טובה ואם אני מבינה אחרי כמה שנים דברים, זה לא אומר שזה בגלל הטיפול. בגלל זה כל סימני השאלה לאורך השנים.