סוף סוף

סוף סוף הפסיכולוגית שלי חזרה, לא חשבתי שזה יהיה קשה כל כך חודש שלם. אבל כשאני חושבת על זה אני חושבת שזה היה הדבר הטוב ביותר בתהליך זה כשאני בתוך הטיפול פעם בשבוע לא הבנתי כמה זה חשוב לי ומעבר לכך כל הזמן הייתי חושבת שאני צריכה לעזוב וכד' החודש הזה הבהיר לי המון דברים , ומשם מה ירד לי האסימון כמה זה חשוב לי. אבל , מה זו התלות הזו שפתחתי? (ז הקצת מפחיד אותי) ומתי זה עובר ? כל החודש הפסיכולוגית היתה לי בראש , באיזה שלב זה עובר? האם גם סיום טיפול הוא קשה כל כך?

משום מה, המרחק מן המטפל שלי נותן לי מרחב נשימה. דווקא בגלל הקירבה שהתפתחה בינינו, דווקא בגלל שהוא כל הזמן היה בראש שלי, דווקא בגלל שהרגשתי הזדקקות כה גדולה. השעות אחרי הפגישות היו הקשות ביותר. הקירבה אליו ייצרה כל הזמן רצון לעוד, ואילו המרחק מכניס הכל לסוג של פרופורציה. לפעמים כשאני חושבת על זה שהוא אוטוטו צריך לחזור,אני קצת מתחרטת שהוא קיצר השנה את החופשה לשבועיים בלבד.... אבל כל זה בטח בגלל שאני יודעת שהוא חוזר. לגבי סיום של טיפול, זה נושא שאני עסוקה בו המון בתקופה האחרונה. לי זה נראה משהו כמעט בלתי אפשרי. כמעט כמו להפרד מחלק מהגוף שלי, מהראש שלי, מהלב שלי. אפרת.

איזה כייף לך. שלי חוזר עוד קצת יותר משבוע לא יכולה יותר. כל היום אני חשבת עליו ו"מדברת איתו" מה יהיה עם התלות הזאת?

שלום לכולכן אתן כותבות ומתייחסות לתלות שנוצרת בטיפול. לא מעט נכתב בנושא התלות כאן בפורום ובד"כ מתייחסים לתלות הזו כמשהו שלילי ומפחיד. אני יכול להבין את החשש שכן כל תלות מייצגת אובדן שליטה או לפחות אובדן של אשלית השליטה. אבל הכי בטוח להיות לבד. כל יציאה החוצה ומגע עם מישהו שם בחוץ כוללת ויתור על שליטה ומן הסתם פוטנציאל לתלות. בלי התלות הזו אין קשר כי קשר שכולו מבוסס רק על עצמאות הוא פשוט העדר קשר. אני מציע לנסות ולראות את הדברים החיוביים שנוצרים בקשר, ולהתבונן על התלות שנוצרת כחלק טבעי מקשר. באותה הזדמנות שווה לחשוב האם מרכיב התלות שעולה כבעיה בטיפול איננו במקרה נושא שמעורר קשים גם בקשרים אחרים מחוץ להקשר הטיפולי. מרוב המקרים כשתלות הופכת לנושא בטיפול היא לא מייצגת קושי שנמצא רק בטיפול אלא גם בסביבה הטבעית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מסכימה עם רוב מה שכתבת (דר קפלן) למעט המשפט הבא: "בלי התלות הזו אין קשר כי קשר שכולו מבוסס רק על עצמאות הוא פשוט העדר קשר" רק מתוך עמדה של עצמאות אפשר לבוא לתוך קשר , אם אתה נטמע בתוך האחר למעשה אינך מסוגל לקיים איתו הידברות (לצורך העניין יש להפריד בין אינטראקציה (=קשר) להידברות). (זה ככה בערך פחות או יותר ציטוט של המטפלים שלי לשעבר). ולאפרת,- לפי מהשאת מתארת ומאחר שהייתי בסרט הזה עושה רושם שמאוד ייתכן כי דווקא הפרידה לא תהיה ככ קשה נהפוך הוא לפתע תריגישי חופשייה ויהיה לך מרחב. זה לא בהכרח שזה כך, אך מאחר שכל יתר האלמנטים בסיפור ככ דומים, יש לשער שזו אפשרות. ואוליי אפילו לא תחשבי עליו אחכ כלל. אני מתייחסת כמובן לכך שכתבת שאת כאילו נותנת לעצמך להרגיש כך רק משום שהוא חוזר.

זה נכון אבל, האם גם בסיום הקשר זה יהיה קשה כל כך או שזה רק בשלב מסוים של הטיפול? אני לא רגילה להיות תלותית באנשים וזה צאוד מפחיד אותי, אבל יש משהו מאוד מענין כשהיא לא היתה חודש כל הזמן חשבתי מתי היא תחזור עכשיו כשהיא חזרה אני אומרת לעצמי בשביל מה לחזור אליה אולי כך אני יוכל להתגבר על ההרגשה הדפוקה הזאת.

לגבי התלות והקשר: הרי יש הרבה אנשים שיש לנו אתם קשר כמו חברים קרובים מאוד וכד' אבל אין את התחושה התלותית הזו. ז"א אם חברה טובה נוסעת לחודש אנחנו יכולים לחכות לה חודש אולי קצת מתגעגעים, אך בהחלט לא חושבים עליה כל היום, למרות שיש קשר מאוד טוב איתה

שלום, ראשית,ההתמכרות לטיפול אינה בהכרח תופעה שעלייך לחשוש ממנה ונקודת הזמן ביחס להרגשה הזו היא אבן הבוחן העיקרית. התלות היא חלק אינטגרלי מהטיפול הפסיכוטרפי והיא מבטאת את המוכנות מצד המטופלת לאפשר חדירה פנימית אל תוך נפשה מתוך רצון להסיר ולבדוק דפוסי התנהגות שליליים או מקורות להתנהגות לא רצויה או אבנורמלית. נראה כי המטפל עומד גם על הדקויות בכל הנוגע להשפעת הטיפול עצמו וכובד המישקל שהוא משווה בחייה של המטופלת. לעיתים התלות החזקה הזו,שאולי אינה סממן בריא של השתקמות בעיקר לאחר תקופה כה ארוכה ,הינה רק אמצעי בדרךלחדירה עמוקה אל תוך בעיות טיפוליות אחרות המשקפות את מצבה של המטופלת.במילים אחרות, גם אם התלות כרגע אינה מצב בריא ,לעיתים בטיפול ישנה היררכיה של פעולות ויעדים נידרשים כאשר על הפרק עומדות בעיות אישיות שהתלות החזקה משמשת דווקא כאמצעי חיובי אשר מאפשר שיתוף פעולה עם המטפל בדרך לתוצאה אידיאלית ככל שניתן. הפסיכותרפיה אינה תחליף לחיים ,אלא חזרה כללית לקראתם.הקירבה של היחסים הטיפוליים משרתת מטרות רבות,מאפשרת מקום בטוח למטופל להיחשף בו כמידת יכולתו ויתרה מכך היא מציעה את חווית ההתקבלות וההבנה לאח חשיפה עמוקה. בין שאר המיומנויות שלמדים בטיפול,חברתיות ,לימו על מיכלול החובות הקשורות בניהול מערכת יחסים אינטימית ועוד. רוגרס טען כי היחסים הטיפוליים מאפשרים למטופל התייחסות פנימית לאליה המטופל עשוי לפנות בדמיונו. התלות הזו שמאפיינת מערכת יחסים מחייבת ,באשר היא ,והמביאה לאחריות ואמון ,מביאה למידת האינטימיות בה המטופלת עשויה לטפח תקווה,ואף ציפיה ליחסים דומים. נראה כי עלייך לשאול את עצמך ביחס למיומנויות שרכשת בחייך האישיים כתוצאה משלוש שנות טיפול. האם יישמת משהו מהן בחייך מחוץ למסגרת הטיפולית?,במילים אחרות,האם את משתמשת בטיפול כתחליף לחיים במקום כחזרה כללית אליהם. אבחנה זו עשויה להיות מועילה ביחס להחלטה הקשורה להפסקת הטיפול. התייעצי עם המטפלת,העלי את הנקודה הזו אשר תופסת מקום ניכבד בכל פעם שאת מגיעה לטיפול ומשבשת את מהלכה הטיבעי של הפגישה בשל החשש ביחס ליעילותו של טיפול . מטבע הדברים אין די בשינויים התנהגותיים במצב הטיפולי,את חייבת להעביר את השינויים לסביבת החיים שלך. בהצלחה,