שאלה מוזרה????

שוב ענייני מטפל- מטופל. היום שאלה אותי המטפלת שלי ממש ממש בסוף (כמעט כבדרך אגב) האם הטיפול עוזר לי. זה לא הפעם הראשונה שהיא שואלת אבל זו הפעם הראשונה שזה הופך לדיון ממשי .היא שאלה האם אני חושבת על הפגישות במהלך השבוע , מחכה להן וכו'. עניתי שכן. היא לא הסתפקה בזאת ושלחה אותי הביתה עם "שיעורי בית". לכתוב מה השיחות הללו עושות לי וכיצד משפיעות עלי. נראה לי מוזר. לשאלתי ענתה לי שזו שאלה סטנדרטית של מטפל שאכפת לו מהמטופלים, ולא , היא לא נובעת מספק. קצת מביכים אותי שיעורי הבית הללו. ומציק לי המניע. האם אכן שאלה סטנדרטית או שהיא מביעה משהו?

לדעתי נטע, קחי את האתגר, את המשחק שטמון בהצעה ואל תתיחסי לכך כאל שיעורי בית עליהם יש ציון, אלא כעל אפשרות לחשוב ביחד, לפתח משהו בכתיבה בינך לבין עצמך, מעבר לזמן הפגישה. אני מניחה שהיא עושה זאת כדי לקדם אותך בדרך כלשהי, ולא מתוך ספק. אמנם זה נראה לי קצת לא שגרתי, אבל האם בא לך לעשות את שיעורי הבית האלה או לא - זו השאלה. אם כן, אין בכך שום דבר רע. ואולי בכלל תדעי הכי טוב אם בא לך או לא, אחרי שתעשי אותם. (אני מנסה לשווק את ההתנסות כבסיס לידיעה, ולא את המחשבה האינטלקטואלית העקרה...)

רציתי להוסיף שאכן הרגשתי לא נח עם השאלה. אולי כי אני חשה שהיא טופסת מקום נרחב מדי מחיי. יש לה כח בהחלטות שלי ובבחירות שלי. אולי הסיבה שאני הולכת אליה הוא יותר בצורך שלי אליה כחברה. הרבה יותר מפסיכולוגית. היא טענה שברור לה שאני עושה דיאלוגים עם עצמי והיא היתה רוצה לדעת איזה חלק יש לה בהתקדמות העצומה שלי. האם אני נותנת לה תחושה לא נוחה שאני לא זקוקה לה? שאני מסופקת ממנה? עובדה שנבהלתי מהשאלה...

לנטע, השאלה אינה מוזרה כלל, ייתכן וזו שיטת העבודה שלה, ישנם פסיכולוגים ששולחים את המטופלים עם שעורי בית מסוג זה. אולם אני חושבת שאת חייבת לשתף אותה בהרגשתך ובמה שזה מעורר אצלך (אי הנוחות למשל ואולי עוד) ואז כמובן כדרכו של טיפול...זה ישמש אולי כחומר גלם נוסף. ייתכן ואף מדובר במשוב שהיא זקוקה לו אך אני מסתגיית מקביעתה שרק פסיכולוגים שאכפת להם ממטופליהם נותנים שיעורי בית.... המטפלת שלי, אני בטוחה שיותר מאכפת לה ממני לא מטילה עליי שעורי בית...

המטפל שלי פשוט קוטע את השיחה "אנחנו צריכים לעצור". לפעמים בא לי שייתן לי שיעורי בית... אני מוצאת את עצמי עושה שיעורי בית מיוזמתי, תמיד... מיכל

נטע שלום אין חוקים למהלך ולשיטות הטיפול וניתן למצוא אין סוף גישות ודרכים לנהל את הטיפול הפסיכולוגי. מה שחשוב הוא ההתאמה של השיטה למטופל והיכולת שלו להשתלב ולהתקדם לפי מטרותיו. לכן גם במצב שאת מתארת מה שחשוב במיוחד הן התחושות שאת מתארת. מצד אחד את העובדה שאת נעזרת בטיפול אבל מצד שני העובדה שקרה כאן משהו שלא התאים לך או לא נדון מספיק. את מתארת שזה קרה לקראת סוף המפגש בלי אפשרות לברר את הרעיון שעומד מאחורי שיעורי הבית וכו'. לכן אינני חושב שמרכז העניין הוא עד כמה שיעורי הבית עצמם מקובלים או לא אלא האופן שזה קרה. מטרה טיפולית חשובה שעולה פעמים רבות זה להפוך את החיים להרמוניים יותר, שיקרו בהם יותר דברים שמתאימים ורוצים אותם ופחות דברים צורמים ובלתי מתאימים. יש כאן הזדמנות לבחון כיצד את מתקדמת לקראת מטרה כזו, אם היא רלוונטית עבורך. במקביל, שווה ללכת עם ההצעה שקיבלת גם אם היא נראית לך מוזרה או לא ברורה ברמה המיידית, זה יוכל לשמש לך כחומר גלם נוסף לשיחה. בברכה ד"ר אורן קפלן