פעם בשבועיים

שלום לכולם הנושא שכיח ומעצבן אני מודה,אך מטריד לצערי אני שנה וקצת בטיפול ,המשבר שלשמו באתי שכך, ומטבע הדברים המשכנו לדבר על נושאים שקשורים בדרך ישירה ועקיפה. אין כרגע שום דבר אקוטי שיושב על הפרק ז"א שאם מחר אני לא יושבת ומדברת על זה אז לא אוכל לעבור את היום.. הטיפול בשלב של "אני אעזור לך לגדול, לצמוח.." אני מאמינה באמת שיש על מה לדבר ( תמיד לא? ) א ב ל אני ממש מעדיפה "לדבר" על זה פעם בשבועיים..והסיבה היא כספית נמאס לי לבקש כל חודש מההורים השלמות למשכורת(יש גבול),בא לי לקנות בגד בלי להרגיש נקיפות מצפון כי כל הכסף זורם לטיפול פסיכולוגי המטפלת טוענת שזה לא רלוונטי כרגע..וגם שבקשתי לא קשורה רק לכסף (בסדר,נניח העניין הכספי לא נפתר) מבחינתי קופ"ח (=מעקב) היא לא אופציה האם טיפול פחות אנטנסיבי זה כזה טאבו? אני מוטרדת מהעניין ולא מצליחה לשתף פעולה בראש נקי עם הטיפול, מה שיוצר תסכול ולחץ ותחושה שהמון כסף מושקע על טיפול לא ממש אפקטיוי אני מוכנה להשקיע כסף בנפש, אבל לא סכום של מעל אלף ש"ח חודש בחודשו האם לאור האמור אני צריכה לותר על הטיפול? להפסיק זמנית? יום טוב

אורחת, טיפול פרטי שבועי לאורך זמן הוא דבר יקר מאוד ולכן עשוי ליצור נטל כלכלי כבד. בנסיבות שנוצרו, טיפול של פעם בשבועיים הוא בהחלט אפשרות סבירה לדעתי. אין ספק שטיפול שבועי יוצר מחויבות גדולה יותר לטיפול. נראה לי שהתחושות שנוצרו אצלך סביב העניין לא מאפשרות לך "להנות" ולהפיק מהטיפול ועל כן אין טעם בפגישות שבועיות. לדעתי, כדאי לערוך ניסיון לתקופה מסוימת (למשל, במשך חודשיים תגיעי פעם בשבועיים) ולבחון כיצד הדברים זורמים והאם את מצליחה להפיק מהטיפול באופן זה. רק אז תוכלי לקבל החלטה לטווח ארוך יותר.

זה בראש ובראשונה! המטפלת יכולה לחשוב אחרת, אבל שיקול דעתך תמיד מנצח. יתן שהמטפלת שלך לא עובדת בשיטה של פעם בשבועיים, אבל זה לא משנה את השאלה מה את רוצה, ומה מתאים לך. לדעתי אחת המטרות של טיפול היא לחתור לעצמאות של האדם - עצמאות במובן הרחב ביותר. אם את מרגישה שעצמאותך נפגמת יותר מאשר מתחזקת בשל התלות הכלכלית בהוריך - אני חושבת שזאת סיבה לגיטימית מאד לרצות לעבור למצב בו את אינך נדרשת לקחת כסף, ובכל זאת יכולה להמשיך בטיפול בכוחותיך. טיפול אינו הכרח אלא בחירה. ואפשר לעשות את הבחירה הזאת גם בשלבים אחרים בחיים. יש הרבה דרכים לגדול ולצמוח. טיפול יכולה להיות דרך אחת, אבל הכל תלוי במה שאת חושבת, מה יעזור לך לגדול ולצמוח כרגע, ואיך.

לאורחת מסכימה לגמריי עם התגובות של "לאורחת", ושל לילה. ולשאלתך- וודאי שזה רלבנטי! כל מה שמטריד אותך רלבנטי. ואני מציעה שפעם אחת גם נקרא לילד בשמו (בלי לצנזר...) גם הפסיכולוג צריך להתפרנס!! וגם זה רלבנטי... זה כאילו משהו שהס מלהזכיר פה אבל זה באיזהשהוא מקום יכול גם הוא להיות שיקול אצל המטפל. למה שלא נאמר את האמת הזו גם?

שלום אין ספק שאחת המיגבלות הקשות ביותר לקיום מסלול תקין ,מומלץ וחיוני המאפשר טיפול מתאים בבעיה רפואית כלשהיא היא היכולת הכלכלית לממש את הרצון. ואולם ,נראה כי בכל החלטה הנוגעת לחיינו ,בכל רכישה או או ביצוע אקט המחייב הוצאה כלכלית, אנו מנהלים את בחירותינו על פי מידרג היררכי של צרכים הנשען על פי סדר חשיבותו הסובייקטיבי. נראה כי את חשה שהלחץ הכלכלי הנובע מתדירות הטיפול אינו עולה ביחס ישר עם הצורך הנפשי בטיפול המאלץ אותך להתמודד עם ספקטרום רחב של חזיתות,כלכליות,ריגשיות,חברתיות במיוחד לאור העובדה שאינך מרגישה דחק הפוגע באיכות חייך בזמן המיידי. שאלי את עצמך,אם היתה לך דלקת בגרון והיית צריכה לבלוע כדורים..האם היית בולעת רק פעם ביומיים כדור בשל מיגבלה כלכלית? האם הדלקת היתה מטופלת כפי שהיתה צריכה.ואמנם,פעמים רבות אנשים מפסיקים לבלוע את הכדורים מיד לאחר חלוף הכאב ולא על פי אורך התקופה שקבע הרופא וזאת במטרה להסיר הליקוי התיפקודי ולא רק זה הסימפטומטי. מה שקורה אחר כך הוא,שהדלקת שבה לה לאחר כמה ימים ואנו חוזרים שוב אל הרופא על מנת לקבל התרופה. ופה נכנס עקרון הטיפול המונע אל מול הטיפול בחדק עצמו. כפי שאמרה לך המטפלת שלך, הטיפול עצמו, מעבר לפיתרון במצבי דחק מיידיים ,מאפשר גם הקניית כלים משמעותיים ריגשיים ומנטליים על מנת שתוכלי להתמודד עם בעיות שיעלו ויצופו על פני השטח כפי שהחיים מזמנים לכולנו ולכן יש ערך עליון שהטיפול יתנהל באופן רציף גם כאשר לא נשקפת סכנה מיידית או מצב דחק . המונע ניהול תקין שלחייך. כמובן שגם ביחס למסגרת הטיפולית, ישנו צורך מהותי כי הטיפול יעשה בזמנים קבועים, כך שיווצר מחזור זמנים טיפולי אשר ישפיע גם על יעילותו של הטיפול. יאיר.

חברה ,קודם כל תודה על התגובות! אני מודה התשובות שלכם מפתות אותי להמשיך ולהתלבט אתם.. תגובתי בנויה ממס' "רעיונות צפים" ולא ממש מעובדים בהתייחסות ליאיר , אני עובדת בעבודה כזו שלא מאפשרת לי לשמור על "ביטים "קבועים של זמן. אנו נפגשים פעם בשבוע אך לא ביום קבוע למרות שיש השתדלות לכך כשתנאי העבודה מאפשרים. לגבי ההשוואה לדלקת בגרון או קיי אז אם לא מטפלים כמו שצריך, איכות הטיפול נפגמת והסימפטומים עלולים לחזור מתי שהוא בחיים.הרעיון לוגית הובן אך נדמה לי שההשוואה לא מדוייקת,או אולי המשמעות של טיפול עדיין לא ברורה לי? המסקנה שלי מתשובתו של יאיר היא שאין אלטרנטיבה צריך לקבל את הכללים של המטפל. אני אעלה מס' נושאים שלא ברורים לי לגבי הטיפול (כמובן החויות הן אישיות מנסיוני שלי) אשמח להתייחסות- אני כבר שנה בטיפול ועדיין אין לי מושג עוד כמה זמן יימשך,אין הבטחה להצלחה בטיפול(אם כי המטפלת אמרה שתוכל לעזור לי,נראה שהיא מאמינה בטיפול יותר ממני :) או למשכו הביקורת היחידה המופעלת בטיפול היא ביקורת פנימית של המטפל והמטופל(שנמצא בצד הלא מקצועי) ללא ביקורת חיצונית בטיפול עצמו קיים מן זמן אבסולוטי,משחרר..גמיש, אפשר לקחת נשימה שום דבר לא דחוף..לדבר על הדברים עוד חודש..חצי שנה שנתיים..לכאורה במידה ויש לך אמצעים למימונו ז"א שהזמן האבסולוטי לעולם יוגבל או יימצא בקונפליקט ביחס לאמצעי המימון התחושה היא שאם מתחילים טיפול כנראה צריך עודפים בבנק ולתקופה של מס' שנים ולא ברור עד מתי מה קורה בשבוע לעומת שבועיים הרי כל אחד חי קצת אחרת? למה הרצון להוריד את הנטל הכספי לא רלוונטי?וראוי להתייחסות? שוב תודה ויום טוב

יאיר. טיפול פסיכולוגי הוא עניין יקר מאוד, ואני לא מקבלת את ההשוואה לדלקת גרון. הרי אם תשאל פסיכולוג הוא יכול לומר לך שעליך "לבלוע את הכדורים" (של הטיפול) גם למשך עשרים שנה, נניח. אז מה, תלך לטיפול עשרים שנה? מה הגבול? מי יקבע שהחיידק כבר איננו, ושאתה כבר לא בסיכון? הרי אדם יכול לעבוד על עצמו כל חייו, אין סוף למידה שבה אתה יכול לשפר את איכות חייך. תשובתה של מטפלת למטופלת, שצורך עליו היא מדברת הוא "לא רלבנטי" היא תשובה שאין לה מקום בטיפול, ושלא ראויה. ומה אם אין לה כסף ליותר מכך? עליה לכבד את דברי המטופלת, לברר איתה אם אכן זו הסיבה, אך לומר לה "זה לא רלבנטי"? אם לאדם אין כסף לטיפול, מה בדיוק אתה מצפה שהוא יעשה? אגב יש הרבה אנשים שבשעת דלקת גרון מסיבות שונות לא לוקחים אנטיביוטיקה כלל. וודאי תתפלא לשמוע שהדלקת חולפת לה כך או כך.

אורחת שלום הירידה בתדירות הפגישות לפעם בשבועיים יכולה להיות דרך של תחילת פרידה. במצבים כאלה לפעמים מפחיתים את תדירות הפגישות לזמן מוגבל עד פרידה מוחלטת. אם כוונתך להישאר בטיפול ולא להתחיל תהליך פרידה עולה השאלה מה יעילות הטיפול כאשר המפגשים פוחתים. רוב הפסיכולוגים יאמרו שפגישה של פחות מפעם בשבוע בטיפול בגישה דינמית הוא אולי תחזוקה, תמיכה או כל שם אחר, אבל לא טיפול. אין בכך כל רע, אבל זה תלוי במטרת המפגש. לכל מטפל יש גישה ושיטה בה הוא עובד. אם מטפל לא מאמין בטיפול שמתקיים פחות מפעם בשבוע הוא לא יסכים לעבוד בשיטה כזו. את צריכה לברר את הסיבות הכוללות לרצונך בהורדת התדירות מעבר מהיבט הברור מאליו של הכסף, וכן מהי גישתה הטיפולית של הפסיכולוגית שלך. יתכן שאת צריכה להגיע להחלטה שכנראה אינה פשוטה עבורך, האם להפסיק את הטיפול לחלוטין או להמשיך ולקיים אותם במתכונת הרגילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תנסי איך זה פעם בשבועיים, תמיד אפשר לחזור למתכונת הקודמת. לפעמים גם פסק זמן קטן וקנייה אישית תורמים לשיפור מצב הרוח וההרגשה. אני מבינה את הרגשתך כי חוויתי זאת.

האם כותבי התשובות חוו טיפול ממושך ואת ההוצאות הכרוכות בכך כרבע מהמשכורת?