נהול תקין בטיפול?

התחלתי ללכת לפסיכולוגית מוכרת, אם כי יקרה מאוד. היא הסכימה להוריד לי במחיר אבל עמדה על כך שאראה אותה כל שבוע ואם הודעתי פחות מ-48 שעות על ביטול חייבה אותי במלוא הסכום. כעבור מספר טיפולים אמרתי שאני רוצה להפסיק. היא התחילה להתקשר אלי ולהפעיל לחץ, אמרה שאי אפשר להספסיק סתם כך, שצריך לדבר על זה ולהחליט יחד איתה, שזה יזיק לי וכו'. עמדה על כך שאתחייב לקבוע מועד נוסף. כשלא קבעתי התקשרה שוב ואמרה שהיא חשבה על מצבי והחליטה שזה בסדר אם אבוא רק פעם בשבועיים כמו שביקשתי בהתחלה. כמו כן הזכירה לי לשלוח את הכסף על פגישה אחת שלא התקיימה (למרות שהודעתי לה שאני לא באה יותר, אבל מבחינתה זה לא תופס). יש לי הרגשה מאוד לא נוחה - שכופים עלי ושמפעילים עלי לחץ באמצעים פסיכולוגיים. למשל היא אמרה שאני רוצה להפסיק כי זו בדיוק הבעיה שלי - שאני פוחדת מה אמצא בתוכי, שאיני יכולה להתחייב ועד כהנה שטויות. האם זה תקין?

איך אומרת ורדה רזיאל? תעזבי אותה. תברחי ממנה ומהר וחפשי חוויה מתקנת עם פסיכולוג/ית אחר/ת זו דעתי מיכל

אף אחד מוץ ממך והפסיכולוגית לא יכול לדעת האם הטענות שלה שאת חייבת להישאר בטיפול נכונות. אבל הקטע עם הכסף מאוד מפריע לי. אם הודעת שלא תגיעי והיא בכל אופן השאירה את הפגישה ברור שאת לא צריכה לשלם על כך!!!!!!!!!! היה לי פעם ארוע דומה לשלך אך הוא הסתיים אחרת: אני הודעתי לפסיכולוגית שלי שאני לא מגיע אליה יותר(באחד המשברים) היא השאירה את הפגישה ואני לא הגעתי (לאחר מכן היא דברה איתי בטלפון) היא לא בקשה כסף על הפגישה שלא הגעתי.. מה שגרם לי לשנות את דעתי ולהמשיך בטיפול היה דוקא הצד האנושי שלה, שהיא לא התיחסה לכל הביטולים ונתנה לי תחושה שזה לא מה שחשוב.. זו אכן הפרנסה של הפסיכולוג אבל , אני חושבת שאנחנו צריכים להרגיש שמלבד הכסף מענין אותו יותר האדם שמאחורי הסיפור במקרה של הפסיכולוגית שלך זה נשמע שרק כסף מענין אותה אני הייתי עוזבת אותה.

אני בהחלט מסכימה עם מיכל ורחל. קיבלתי הרגשה רעה למקרא דברייך הדברים מוקצנים ומוגזמים יש אכן עניין שנקרא חוזה טיפולי שגם הוא מיותר אבל פה התחושה ממש כפי שרחל כותבת שכל מעייניה של הפסיכולוגית הזו נתונים לכסף אגב זה שהיא מוכרת לא אומר דבר וחצי דבר על איכות הטיפול שלה. אם את לא חשה בנוח איתה, אני לאמבינה מה את מחפשת אצלה. גם אם זה מייצג את נושא הגבולות בו יש לך בעייה, אני חושבת שזה קיצוני ומריח לא טוב. גם הלחץ שהיא מפעילה עלייך- כולה היית אצלה מספר פגישות, גם זה שפתאום היא מסכימה לפעם בשבועיים (מה זה, "תחזוקה" כבר על ההתחלה?) לא יודעת, לא נשמע טוב. אני אישית לא הייתי חושבת פעמיים. להודיע מראש ארבעים ושמונה שעות? אפילו בחוג התעמלות זה לא ככה. האמת,- חוצפה.

סמוראית שלום נושא התשלום לטיפול וכללי המפגש יכולים להפוך למשהו מאוד מרכזי. ככל שהגישה היא יותר פסיכואנליטית כך הכללים של אופן התשלום והזמנים מקבלים מקום מרכזי יותר וכנראה הגעת לפסיכולוגית שעובדת בגישה הזו. זה לא שאלה של תקין או לא. כל מערכת קובעת את הכללים שלה והנכונות להיכנס למערכת הכללים הזו תלויה מן הסתם בשני הצדדים. נסי לדמיין שאת עושה מנוי לחוג התעמלות. אפילו שם ישנם כללים איך מבטלים ומתי משלמים גם אם לא מגיעים, בסך הכל אין כל סיבה שכללים כאלה יקבעו אצל פסיכולוגים, במיוחד אצל אלא שעובדים עם מספר מוגבל של מטופלים ולטווח הארוך שכן הם משריינים עבור המטופל שעה מסוימת קבועה שבין אם הוא מגיע ובין אם לא היא שמורה עבורו. בקיצור, יש היבט פרקטי לנושא התשלום, אבל מאחר וזה לא חוג התעמלות אלא טיפול פסיכולוגי, יש לו גם משמעות רגשית. את מרגישה שכופים עליך כללים ושמפעילים עליך לחץ, וכאן עולה השאלה הפשוטה. האם זה קורה רק איתה בטיפול הזה או שזו תופעה שמוכרת לך בצורה כזו או אחרת ממקומות אחרים. אם זה ספציפי לטיפול תשכחי מזה. אבל אם נושא ההתמודדות עם גבולות, עם התנגדות לכך שקובעים לך דברים וכד' מוכר ממקומות אחרים כנראה שיש משהו נכון בדבריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדובר במיקרה קלאסי שאותו ג'פרי מיסון מכנה עריצות טיפולית אשר מובנת בבסיס הטיפול הפסיכולוגי. ומדוע זו עריצות ? כי בבסיס השיטה ישנה הנחה בסיסית מאד ומפוקפקת כי יש אמת אחרת מתחת לפני השטח אשר שונה מהאמת שאת מביאה. על פי הגישה הפסיכולוגית, תפקידו של הפסיכולוג לעזור לך לגלות את האמת האחרת ולעלות אותה לרמת המודעות שלך. את רצית להפסיק את הטיפול וזה יכול להיות או מאחר וזה יקר לך, או מאחר ואת מרגישה שהיא לא מספיק טובה עבורך, או שילוב של שתי הסיבות במבחן עלות תועלת או כל סיבה אחרת. היא מצד שני, מגיעה אליך עם האמת שלה לגביך וקובעת לך כי הסיבה שבגללה את רוצה לעזוב אותה הוא כי את פוחדת ממה שתגלי ועוד דברים שאת מכנה אותם בצדק שטויות. גם אם לא היה מדובר על האמת שלה לגביך מול האמת שלך בנושא שבו יש ניגוד אינטרסים ברור בינך לבינה, גם אז זו הייתה בעיה עמוקה מאד בבסיסו של הטיפול הפסיכולוגי. באותה מידה אפשר לבוא אליה ולומר לה כי הסיבה שהיא טוענת לגביך שאת לא מוסגלת להתחייב נובע מהעולם הפנימי שלה שהיא איננה מסוגלת לקבל את העובדה כי עוזבים אותה. אז אין לזה סוף ומדוע האמת שלה טובה יותר מהאמת שלך ? (האמת שלך נשמעת לי הרבה יותר הגיונית - היא מעוגנת במציאות עכשיווית ולא במחשבות ניסתרות שמישהי מנסה ליחס לך כאשר יש לה אינטרס במחשבה שהיא מייחסת לך). צר לי אבל עדיין אין מכונת קריאת מחשבות ובטח שאין מכונה לקריאת מחשבות נסתרות וסמויות ממך. בדרך כלל, העובדה שבכורסה אחת יושב מטפל ובכורסה אחרת יושב מטופל מוביל ליחסים לא שיוויוניים שבהם למטפל יש עליונות וכמו שג'פרי מיסון מראה באין ספור דוגמאות העליונות הזו מובילה בסוף לעריצות ולכפיית האמת של המטפל על המטופל. אז לא מדובר בבעיה שתיתקלי רק איתה אלא מדובר בבעיה שתיתקלי בכל טיפול פסיכולוגי מהסוג הזה. גם אם המטפל יהיה עדין מאד ורק ירמוז לך על או יפרש לך דברים, עדיין בבסיס מחשבתו עומדת ההנחה כי יש אמת אחרת ממה שאת מכירה ותפקידו לגרום לך לגלות את האמת האחרת. לדעתי ולדעת רבים משהו פגום בגישה הזו והיא מובילה לתחושות הכל כך לא נוחות שחשת ממנה. התגובה של ד"ר אורן קפלן ברמה העקרונית שלה הייתה לנסות לפנות אל האמת העובדתית ולראות האם היא צודקת. האם גם במקומות אחרים בחיים שלך את חשה שמפעילים עליך לחץ וכופים עליך כללים ? הבעיה שאני רואה בתגובה שלו הנה כדלקמן: א. ברמה העקרונית אורן מקבל את הנחת היסוד של השיטה ומנסה לפנות אל האמת העובדתית כאשר הבעיה האמיתית היא בהנחת היסוד של השיטה. ב. להבנתי, מה שהפריע לך אצלה לא היו הכללים אלא העובדה שלמרות שביטלת את הפגישה האחרונה היא דרשה ממך כסף, וזאת בניגוד לכללים שלה שאת יכולה לבטל פגישה. כן הפריע לך שהיא לא כיבדה את ההחלטה שלך להפסיק את הטיפול וניסתה להפעיל עליך להמשיך אותו וזאת תוך מצב ברור של ניגוד אינטרסים. ג. אני לא רואה כיצד גם אם את חשה לא בנוח כאשר הירקן מפעיל עליך לחץ לקנות אבטיח, זה אומר שאת צרכה לאפשר גם לפסיכולוגית שלך להפעיל עליך לחץ להמשיך להיות אצלה בטיפול. ממה שתיארת נשמע שהיא אדם מניפולטיבי וטוב תעשי אם תעזבי אותה.

מסכימה עם כל מילה שלך. היה עניין של הפעלת לחץ , של משהו תמוה - הסכמה לטפל פעם בשבועיים לפתע, כאשר כפי שדר אורן קפלן הגדיר - טיפול אחת לשבועיים הוא בגדר תחזוקה או תמיכה ומוזר שעל התחלת הטיפול נעסוק רק בתמיכה, והעובדה שכאן המטופלת הודעה לפי מה שהבנתי מספיק זמן מראש על כוונתה לעזוב את הטיפול ולמרות זאת ובניגוד להסכם חוייבה על פגישה למה שנחשוב שפסיכולוגים אינם אנושיים? כמו בין כל בעלי מקצוע גם כאן סביר להניח שיש ביניהם כאלה שתמורת בצע כסף יפעלו גם אם בלא מודע, בניגוד לאיטרסים של המטופל. במה שונים פסיכולוגים מרופאי שיניים, מעורכי דין וכו' וכו'? אוליי פשוט בתקופה זו אין לה די מטופלים והיא, פשוט, זקוקה לכסף? אפשרות, לא? והסיפור הזה, כבר אמרנו- מריח מאוד לא טוב. מטפלת אשר בעצמה לא מקיימת את החוזה (הנוקשה מעבר לרגיל) כפי שכתב בצדק רוני, מפעילה לחצים, ומוכנה להסתפק בטיפול תמיכתי בלבד כבר בתחילת הטיפול, לאחר שסירבה בכל תוקף לכך. לא נשמע לכם חשוד? לי מאוד.

אני חושבת שיש גם הנחות יסוד אחרות בבסיס טיפולים, ולכן חלק מהטיפולים אינם עריצים באופן שתארת, אלא מהווים שיתוף פעולה. למשל, המטפל שלי תמיד אומר שכל פרשנות שהוא מציע היא לא נכונה אלא אם כן היא נראית לי נכונה, ושתמיד למה שאני חושבת ויודעת על עצמי יש יתרון על פני מה שהוא מציע. דברנו על כך. הוא מתכוון לזה. כמובן שיכולה להיות לו דיעה אחרת, אבל העמדה המוצהרת היא לא עריצה. האם גם במצב כזה יש בעייה אינטהרנטית? והאם לא נראה לך שאדם אחר יכול לעיתים לראות את האדם שמולו טוב יותר? האם המראה שהמטפל מציב מול המטופל לא יכולה לפעמים לקרב אותו לתפיסה עצמית שלמה ונכונה יותר? איך אפשר להתגבר על הבעיות שאתה מציג? אם זאת, באופן כללי בא לי רק להגיד: hear hear!

רוני שלום אני יכול לקבל את עמדתך בתנאי אחד, והוא שאכן אחרי בחינת התמונה המלאה נשארת גם אצל המטופל תחושת הניצול. קונפליקטים הם חלק טבעי של החיים והם יכולים גם במסגרת הטיפולית. השאלה המרכזית כיצד נפתר הקונפליקט והאם המטופל נשאר בסוף התהליך מדוכא ומנוצל. לא כל קונפליקט נגמר כך, לפעמים אפשר להגיע גם להסכמות. אני חושב שחשוב מאוד במקרה כזה להשאיר את הראש פתוח לכל האפשרויות. התנגשות חזיתית בין גישות לחיים איננה חייבת להיות ניצול של חזק את החלש ואני לא מקבל שזה מערך היחסים היחידי בו ניתן לבחון קשר טיפולי. אני מסכים שאין כל סיבה להישאר בקשר רווי קונפליקטים ומדכא רק בגלל שנדמה היה שזה הקשר האולטימטיבי ("פסיכולוגית ידועה"). מצד שני לא כדאי לעשות דמוניזציה לכל גישה ששמה גבולות ועקרונות שמנוגדים למה שמוכר וידוע. ספרו של מייסון מרתק ומעורר מחשבה רבה, אבל לצערי אחרי שמסיימים את חציו הראשון בהתפעמות זה די מאכזב לראות שגם הוא גולש לדמגוגיה ובמידה מסויימת עושה הכללה כל כך גסה לעולם הטיפול שהטיעונים שלו נחלשים בצורה ניכרת. מחיקה מוחלטת של הפסיכותרפיה באופן שהוא עושה נראה לי פופוליזם זול. בשורה התחתונה, במידה ונדמה שהקשר הטיפולי או הפסיכולוג עצמו הינם מניפולטיביים או אינם מיטיבים עם המטופל בדרך כלשהי צריך לקום וללכת למרות כל הקושי. את הלמידה מהדברים שעלו ואולי נכונים אפשר יהיה לעשות גם במקום אחר. עם זאת, אדם צריך להיות מודע לעצמו ולראות האם אין זו מלכודת שהוא מכניס את עצמו אליה כדי להימנע מהתמודדות עם הדברים שבגללם עצמם פנה לטיפול. מה מהשניים נכון? לפעמים נדרש עוד זמן כדי לברר את זה ולכן אין אלו החלטות שחייבים לקבל תוך יום. בברכה ד"ר אורן קפלן