מגע גופני בין מטפל למטופל

כמה נהוג שיש מגע גופני בין מטפל למטופל? הפסיכולוג שלי מחבק אותי בתחילה ובסוף כל פגישה חיבוק חזק וארוך ולפעמים גם נותן נשיקה על הלחי (והחיבוק הזה מאד יקר לי) או מחזיק יד במהלך הפגישה. אני יודעת שגם כלפי מטופלים אחרים, גם כלפי גברים, הוא נוהג בצורה דומה (בעוצמה זו או אחרת) ואני לא חושדת שיש בזה מסר מיני, אך אולי בכל זאת הבעת חיבה בצורה כזאת עלולה להזיק?

הי דינה. מגע בין מטפל למטופל אינו אסור על פי חוק, אם הוא ללא מטרת ניצול כלשהי. אבל האינדיקציה לא אמורה להיות השכיחות או הנוהג. אם המגע משרה עליך ביטחון והוא מועיל לך, אז יופי. אם את מרגישה בחוסר נוחות מסויימת אז אין לו מקום בטיפול בך. אני אישית לא רואה שום נזק שיכול להגרם, כמובן, אם המגע מעורר בך תגובות חיוביות, מתאימות ל'טיפול' ולא מעבר לכך. אפרת.

אני נציגת השחור ולבן כמו שכבר עלו עלי כאן.... אני חושבת שזה לא בריא. בעייתי. מסוכן. עד כמה את בטוחה שהיחס הזה כלפיך אינו ייחודי? עד כמה את מרגישה עם זה נח? האם אי פעם החיבוק החם הזה הרגיש יותר מיני? ומה קורה כשאת באה ולא בא לך להתחבק? האם זה לא קרה אף פעם?

אני חושבת על זה מחדש. אם את מרגישה שהכל בסדר, ואת חושבת שבאופן כללי יש לך אינטואיציה טובה לזהות התאמה של סיטואציות וסוגי קשרים עבורך - אז אולי זה פשוט טוב עבורך, ואז קשה להגיד משהו רע בנושא. אבל בכל זאת מתי - נוצרו אצלך ספקות? (זאת נראית לי השאלה.)

מה שחשוב זה איך את מרגישה עם זה. אם זה נותן לך תחושת עידוד, אמפטיה וחיזוק מה טוב. את בעצמך מבינה שאין בזה מסר מיני וטוב שכך. כל עוד זה המצב אין בזה נזק.

אני לא יודעת מבחינת האתיקה של הפסיכולוגים מה מקובל. אבל לו אני הייתי פסיכולוגית לא הייתי מתנהגת כך. לדעתי אסור שיהיה מגע פיזי....... ישנם מספיק דרכים כדי להביע קרבה וכד' מגע פיזי עלול ליצור בעיות שונות אני לא מבינה פסיכולוג שמוכן לקחת סיכון כזה..

דינה שלום אם השאלה עולה כאן בפורום כנראה שזה מעורר אצלך שאלה כלשהי מבפנים ולכן שווה בכל מקרה לחשוב על זה ולהתייחס לכך בטיפול עצמו. מגע כמו חיבוק איננו אסור באופן חד משמעי, וזאת מול מגע מיני שאסור על פי חוק. אני מתאר לעצמי שאופי המגע ואופי הקשר ביניכם עשוי לספר את התמונה האמיתית. לפי מה שאת מתארת מדובר בסוג של יחס אבהי וחם שאת מרגישה נוח בתוכו. את מבינה בעצמך שיש פוטנציאל לסיבוכים בסוג כזה של מגע, אחרת לא היית שואלת את השאלה. אני חושב שהתשובה האם הפוטנציאל הזה קיים גם ביניכם הוא שאלה שכדאי שתעלה ישירות ביניכם בחדר הטיפול, אין כאן תשובה של "כן" או "לא", אם כי אישית אני מסתייג מקשר פיזי בין פסיכולוג למטופליו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מצטרפת לדעתה של לילה. גם אני מייצגת כאן את הצד הנוקשה יותר. ביני לבין הפסיכולוג שלי אין כל מגע גופני. הוא נשמר מכך מאוד, ובעיני, זה שומר עלי. לפעמים בא לי נורא לחבק אותו או לקבל חיבוק, וככל שאני חושבת על זה בין הפגישות, אני שמחה שזה לא התבצע. אני גם מעלה את הנושא בטיפול: "נורא רציתי לחבק אותך..." או "בא לי לקבל חיבוק"...וכמו תמיד, אפשר להשתמש בזה כחומר לטיפול. אגב, בעבר טופלתי אצל פסיכולוגית אחרת. נהגנו להתחבק בסוף כל פגישה. לא יכולתי בלי החיבוק. אבל הטיפול לא היה מוצלח כמו הנוכחי. אני חושבת שצריך לשאול איזה חיבוק זה. של אבא? של אמא?של חבר? של אהוב? בעיני, קשר עם פסיכולוג אינו דומה לשום קשר אחר, ולכן לא נראה לי שפסיכולוג צריך לחבק אחד מהחיבוקים האלה. זה מאוד מבלבל את המטופל. גם כך, היחסים עם המטפל מורכבים, ואנו עדים, גם בפורום זה לסיפורי התאהבות של מטופלים במטפלים. הפסיכולוג שלי הוא אחד האנשים הכי משמעותיים בחיי. אני מודה, שחיבוק איתו, היה מקשה עלי את המשך הטיפול (המאוד מוצלח). רינת

שלום לכל הכותבים אני בהחלט מסכים עם רינת, בטיפול הפסיכולוגי יש מורכבויות רבות ומגע גופני עלול לסבך דברים גם אם נוצר במקור באופן תמים לחלוטין. ברצוני להדגיש שישנם טיפולים בהם המגע הוא חלק מהטיפול, אם כי אז הוא מוגדר ככזה מראש וגבולותיו ידועים מראש למטפל ולמטופל. למשל, יש טכניקות היפנוטיות שדורשות מגע יד על המצח או היד של המטופל, יש טכניקה של שיטת EMDR בה יש מגע של יד המטפל על יד המטופל ועוד. בטיפול בילדים יש פעמים רבות מגע תוך כדי משחק בחדר, כך שהנושא אינו סטרילי לחלוטין וזה אולי מה שהופך אותו לעוד יותר מורכב. אני מעריך שחיבוק שהוא סוג של הבעת חיבה, נמצא בכל זאת בקטגוריה אחרת ממגע שהוא חלק מהטכניקה הטיפולית, למרות שאני בטוח שיהיו אנשים שיאמרו שהחיבוק בתחילת או בסוף המפגש הטיפולי יכולים לשמש ככלי עבודה לכל דבר. אני מניח שגבולותיו של המטפל חשובים מאוד במקרים הללו. כל עוד יש ביטחון בכך שהגבולות הלללו ישמרו ולא יגלשו למגע פיזי שאסור הן על פי כללי האתיקה והן על פי החוק, אז אפשר לחיות עם זה בשלום, הבעיה היא שאף אחד לא רואה ברנטגן את הגבולות הללו ובסופו של דבר כל מה שנותר הוא לדבר על ההיבטים הללו באופן ישיר בתוך הטיפול וכך להוריד את החשש מפריצת הגבולות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום נדמה לי שרבים מכם מתקשים להבחין בין "אינטימיות טיפולית" ובין "אינטימיות מינית". רגשות מיניים חזקים ,רודפים תמיד את המצב הטיפולי באופן טיבעי וההימנעות בכך היא בילתי נמנעת לאור עוצמת הרגשות והקרקע המתאימה המספקת את התנאים להיווצרותם. החשש מפני הפרשנות האירוטית למגע האישי, פעמים רבות יוצר החמצה של הזדמנות להשתמש במגע האנושי כאמצעי שלעיתים קרובות יכול לעשות את ההבדל בין טיפול "תקוע"..ובין טיפול שמקנה למטופל הרגשת ביטחון ונחמה. ישנן טכניקות רבות המאפשרות לבחון את הרגשתו של המטופל מלחיצת יד ואפילו חיבוק בנקודות הזמן המתאימות. יש לזכור כי אין דבר החשוב יותר מתחושת הביטחון של המטופל בשעת הטיפול. לאחר מגע ,תמיד אפשר לבחון את האופן בו הוא השפיע.אם נוצר חשש שמא המעשים יתפרשו כנושאי גוון מיני הרי שתפקידו של המטפל הוא להעלות הנושא ולהבהיר כי על אף הלגיטימיות של רגשות מיניים בטיפול, יש להביעם באופן גלוי ולהבהיר כי אין להם סיכוי למימושם. יאיר.