דכאון

שלום, שמי מאיה, יש לי חבר מזה שנה וחצי מוכשר, חכם, יפה, עם הרבה חברים, משפחה תומכת ובקיצור כל מה שאפשר לבקש.למרות זאת, הוא מרגיש כל הזמן מיואש, מדוכא ובזמן האחרון גם יותר עצבני. הוא אינו מצליח להרגיש מאושר או שמח. לטענתו, הוא מרגיש כך כבר הרבה שנים ואולי מאז שזוכר את עצמו. לפני כמה חודשים הוא התחיל לראות מטפלת, אינני יודעת פרטים עליה או על הטיפול כי הוא לא רוצה ממש לדבר על כך, אך אני יודעת שהוא הגיע למסקנה מהטיפול עד כה שכנראה הבעיה נובעת מהקשר עם ההורים (כצפוי..). זה לא שהוא מסתגר בבית או מראה כלפי חוץ את מה שמרגיש, אך אני שמאוד קרובה אליו יודעת, רואה זאת ואפילו "סובלת" מזה (כמובן שזה משפיע על הקשר ביננו). קשה לי לראות אותו ככה, קשה לי לדעת שאיני יכולה לעזור לו. מה אוכל לעשות כדי לגרום לו להרגיש טוב יותר? איך אוכל לכוון אותו להרגשה טובה יותר,לראיה שונה על החיים ועל עצמו.

מאיה שלום לפי מה שאת מתארת בן זוגך אינו משתף אותך כל כך במה קורה לו בטיפול ועל מקורות הבעיה. הדרך הטובה ביותר בה אפשר לעזור היא שיתוף ותמיכה, אבל זה תלוי כמובן בנכונותו של השני לקבל אותם. טוב שהוא פנה לטיפול ויש לקוות שזה יעזור, אך תהליכים כאלה לוקחים זמן ואת זה כדאי לקחת בחשבון. אין הרבה מה לעשות מעבר להיות שם בשבילו ובשבילך. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על דיכאון שאולי יעניין את שניכם לקרוא. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תנסי לשמור דווקא על החיים שלך עשירים ושמחים כדי שבנוסף לדכאון שחברך חש, הוא לא יאלץ לחוש גם אשמה על כך שבגללו את מדוכדכת. להיות שם, אבל להיות גם בשביל עצמך. זה מעודד בפני עצמו.