שאלה לד"ר קפלן

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

11/08/2004 | 21:31 | מאת: רוני כ.

אני בת 15 וחצי, נמצאת בטיפול פסיכולוגי. המטפלת שלי הציעה לי מספר פעמים לעבור אצלה איבחונים פסיכולוגים, ואמרה שזה יעזור לה נורא להבין. הבעיה היא שאני נורא נורא מפחדת. אני לא מצליחה (מסיבה לא ברורה) להצליח לדמיין את עצמי עושה איבחון. רק המחשבה מלחיצה אותי מאוד. והמטפלת שלי יודעת זאת. אני יודעת שזה מאוד עקרוני לטיפול, אך לא יודעת מה לעשות, אשמח לקבל ממך עצה בנושא. בנוסף, היא הציעה לי ללכת לפסיכיאטר לקבלת טיפול רפואי. גם מזה אני חוששת מאוד. ולא מצליחה לראות את עצמי הולכת לפסיכיאטר. במיוחד מלחיצה אותי המחשבה על האיבחון שאיאלץ לעשות אצלו. אשמח אם תתן לי דוגמאות לאיבחונים שיכולים לעשות לי, ומעט הסבר בנושא. תודה מראש.

12/08/2004 | 07:02 | מאת: ראובן

אולי ירגיע אותך אם תדעי שאין שום דבר מאיים או מפחיד באבחונים שהציעו לך לעשות, נהפוך הוא , לדעתי יש בהם משהו קצת משעשע וילדותי. מדובר בעיקר בציורים ותמונות שונים שאת אמורה להסביר מה את רואה בהם. חלק מהתמונות פשוטות ותמימות וחלק חסר פשר אמיתי ומטרת הבדיקה להבין מה את רואה בהם בכל זאת, כי הם ניתנים לפרושים שונים. יש עוד דברים באבחונים האלה אך הכיוון הכללי ברור. מטרת האבחון היא להבין את מצבך הנפשי מעבר למה שנאמר בשיחה אצל הפסיכולוגית. בעניין הטיפול התרופתי, מכיוון שאיני יודע מה הבעיה , קשה להתיחס אך כנראה שהפסיכולוגית מצאה לנחוץ להפנות אותך לפסיכיאטר כי לעיתים שילוב של טיפול תרופתי עם שיחות משפר מאוד את מצבו של המטופל. שיהיה לך בהצלחה ואל תחששי מדבר.

12/08/2004 | 07:38 | מאת: רינת

היי רוני מאוד תלוי במטרת האבחון ובסוג האבחון. אם המטרה היא לבדוק קשיי למידה, זהו אבחון מסוג אחד. אם רוצים לבדוק גם את מצבך הרגשי/אישיותי, זהו אבחון מסוג אחר. בכל מקרה, אבחון באמת יכול לעזור למטפל לעזור לך, לעזור לך להבין מה קורה איתך, ולקדם את הטיפול. אני מציעה לך לבדוק את האפשרות לערוך אבחון אצל מישהו אחר ולא אצל המטפלת שלך. אני חושבת שלא כדאי לערב קשר טיפולי וקשר "אבחוני". בהצלחה רינת

12/08/2004 | 14:58 | מאת: לילה

אני חושבת שהמילה אבחון מפחידה יותר ממה שזה באמת. כי זה לא באמת מבחן עם ציונים, והמטרה לא כל כך לשים עליך תוית כלשהי, אלא להבין יותר טוב איזה נושאים מעסיקים אותך, (נניח באופן פחות מודע, ולכן כזה שקשה לך לדבר עליו) כדי שיהיה אפשר לעזור לך יותר טוב. מצד שני, אם את יודעת שאת לא רוצה, אני לא חושבת שזה קריטי. העיקר הוא שאת בטיפול, ואני חושבת שלמרות שאת צעירה, אפשר לכבד את הרצון שלך לא לעשות מבחנים כאלה או אחרים.

12/08/2004 | 14:07 | מאת: שיר

לרוני, החשש שלך מאבחון הוא נורמלי בהחלט בעיקר לנוכח העובדה שאינך יודעת מה משמעות האבחון ולקראת מה את הולכת. יחד עם זאת, אני מניחה שהגעתך לטיפול נועדה קודם כל על מנת להיעזר ולהביא לשינוי כלשהו בחייך. אין ספק כי אבחון פסיכולוגי יוכל לתת למטפלת שלך תמונה רחבה ומלאה יותר אודותיך, עובדה שתאפשר לה לסייע לך ולענות על צרכייך. אבחון אינו דבר "כואב" או בלתי נעים. מדובר בסדרה של מטלות ושאלות (למשל: ציורים, השלמת משפטים, לספר מה את רואה בתמונה וכדומה). הייתי ממליצה לך לבקש מן המטפלת שלך להסביר לך בפירוט רב יותר על המבחנים השונים שעלייך לעבור ועל מטרתם הכללית. אני בטוחה שלאחר הסבר מפורט תחששי במידה פחותה. ובאשר לפסיכיאטר- הפסיכיאטר הוא למעשה פסיכולוג אשר מורשה לתת תרופה (פסיכולוג שהוא גם רופא). אין מדובר באבחון מורכב אלא בשיחה בה תספרי על הסימפטומים מהם את סובלת. גם במקרה זה אני ממליצה לך לבקש מהפסיכולוגית אצלה את מטופלת להכין אותך לקראת הפגישה עימו ולהסביר לך לקראת מה את הולכת. רוני, היכולת להיעזר באחר היא יכולת נהדרת ונראה לי שיש לך אותה הן מעצם הפניה לטיפול והן מעצם הפניה לפורום זה. עשי צעד נוסף ובקשי מהמטפלת שלך להסביר לך ביתר פירוט במה דברים אמורים. כאשר יהיה לך מידע רב יותר, תוכלי לקבל החלטה אם את אכן מעוניינת לעבור אבחון זה. מאחלת לך הצלחה רבה, שיר

13/08/2004 | 18:27 | מאת: מיכל

אציג דיעה קצת שונה- לדעתי האיבחונים הללו מיותרים ופסיכולוג טוב אינו צריך אותם לא ציינת מהטיב הקשר שלך איתה אולם תמיד שמורה לך הזכות להתייעץ גם עם מטפלת אחרת שכו עושה רושם שהיא קצת לא ככ יודעת מה לעשות איתך מניסיוני שעשיתי איבחונים כאלה, שום טוב ושום תועלת לא צמחו מזה.

12/08/2004 | 20:11 | מאת: רוני כ.

המון תודה, עזרתם מאוד.

12/08/2004 | 22:15 | מאת: ד"ר אורן קפלן

רוני שלום אני חושב שהתשובות שקיבלת באמת ממצות ומרגיעות. אבחון פסיכולוגי הוא בסך הכל סדרה של משהו שנראה כמו שעשועונים, ציורים, חידות וכד', אין בהם שום דבר מפחיד. כנ"ל גם פגישה עם פסיכיאטר שבסך הכל יכולה לתת לך כיווני טיפול נוספים. אולי מה שמפחיד אותך זה מה יקרה הלאה, כיצד הטיפול שלך ומצבך ישתנה לאחר מכן וכו'. כאן האבחון הוא לא העיקר. הפחד הזה יכול להיות מבפנים בלי קשר לעובדה שאת עוברת או לא עוברת אבחון. מאחר ולא תיארת את הבעיה בגללה פנית לטיפול אני לא יכול לומר לך עוד, אבל אני מציע שתסמכי על הפסיכולוגית שלך, שתפי אותך בחששות שלך, ולאט לאט תוכלי להתגבר הן על החשש מאבחון אבל יותר חשוב מכך, על הסיבה שבגללה פנית לטיפול ובגללה הוצע לך לעבור את האבחון. בברכה ד"ר אורן קפלן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית