לינה משותפת

שלום רב!!! אני אמא לילדה בת 7 ולילד בן 4. מאז שהילדים היו קטנים לא הפריע לי ולבעלי שהילדים ישנים איתנו.הם היו נרדמים בחדרנו ואז היינו מעבירים אותם לחדר שלהם. כיום שהם כבר גדלו ואני ובעלי הגענו למסקנה שהזוגיות כבר לא אותה זוגיות ואנחנו זקוקים לפרטיות שלנו השינה עם הילדים כבר לא מתאימה . הודענו לילדים שמעכשיו כל אחד הולך לישון בחדר שלו. היומיים האחרונים היו פשוט קטסטרופה , בכי נוראי צעקות וצרחות של הילדים ושלנו, שבסופו של דבר הם כן מגיעים אלינו לחדר לישון אפילו באמצע הלילה לאחר שנרדמו בחדרם אך התעוררו באמצע הלילה ואני או בעלי עוברים לישון בחדר אחר. מה לעשות?????? אנחנו פשוט אובדי עצות. עם הילדה הגדולה המצב יותר קשה היא פשוט נכנסת לטירוף בוכה וצורחת בלי הפסקה. (לדוגמה: אמא , אמא , רק נשיקה חיבוק, אני רוצה שתשני איתי אני רוצה לישון בחדר שלכם וכך כל הלילה עד שהיא נרדמה אך בסביבות 2 בלילה הגיעה אלינו למיטה ונרדמה שוב איתנו.) אנחנו זקוקים לפתרונות הולמים ודרך להתמודד . תודה רבה.

עכשיו את רק צריכה לדבוק בה. בתור ילדה שהוריה לא הצליחו להגיד לה לא (לא ממש אמרו פשוט, או כשאמרו והשתוללתי ויתרו) סבלתי סבל רב הרבה שנים. למעשה שנת הלילה הפכה להרבה פחות טובה, בגלל שלא היה גבול ברור שאמר לי "די". אני משוכנעת שילדיך יתרגלו מהר יותר ממה שאת משערת, אם זה יהיה משהו שאת ובן זוגך סגורים עליו. אם זאת תהיה המציאות, ואלו היו הנתונים החדשים, הילדים מאד מאד מהר יסתגלו למצב החדש. בטווח הארוך את עושה להם טובה, משום שלישון עם ההורים זה אולי כיף בשלבים מסויימים, אבל ללמוד לישון טוב לבד, כאשר ההורים לא רחוקים, זה דבר הרבה יותר חשוב לחיים. אגב, אולי אתם יכולים להחליט עם יום בשבוע או שלפעמים יש בוקר פינוק, שבו כולכם נפגשים יחד במיטה... לשים גבולות לילד, זה קשה, אבל למעשה זה לעשות עימו חסד גדול! גם אם בהתחלה יש הרבה צעקות...

:) רציתי להגיד שחשוב שהורים ילמדו את ילדיהם כמה חשוב לדאוג לאושר שלך עצמך. לימוד לא מילולי, אלא מתוך כך שההורים פשוט נוהגים באופן זה. אם ההורים עצמם נוהגים כ"קורבנות" השיעור הזה לא ממש עובר. להכנע לילדים ולישון איתם כי הם בוכים וצורחים, ולותר על הזוגיות, זאת התנהגות "קורבנית". לעומת זאת, הידיעה של הילדים שלהורים יש עולם משלהם, עולם של זוגיות, וגם עולם נפרד, שהם אינו חלק ממנו, מלמדת אותם משהו חשוב מאד לחיים. בנוסף, אם תכנעו לילדים, הכוח שינתן להם יהיה גדול מדי, ויזיק להם. הסמכות ההורית, זאת שיודעת מה נכון, נפגמת, ושמה את הילד במקום שאינו מתאים לו - במקום שהוא נושא בעול ההתנהלות הביתית ולכן גם בעול האשמה (למשל על כך שההורים אינם מרגישים טוב, כי אין להם מספיק זמן לעצמם לבד). שלא לדבר על הכעס שעלול להתעורר אצלך ואצל בן זוגך כעבור זמן מה, אם תוותרו ותכנעו להם, ועל האשמה סמויה שתטילי עליהם, וכו' וכו'. בקיצור, מכל כך כל כך הרבה סיבות, שאפשר לתמצת בקצרה בכך שחשוב מאד שתדאגי שיהיה לך טוב (כי אם לאמא לא טוב, לילדים לא יכול להיות באמת טוב), לא הייתי מוותרת במקרה זה.

לסמדר שלום עברנו את אותה חויה עם שני הבנים שלנו אז ככה, אחרי שיחות איתם כל אחד מאיתנו הלך עם ילד לחדר שלו בהתחלה הינו ישנים במיטה של הילד אחר"כ שמנו מזרון על הארץ אחר"כ כיסא זו היתה תקופה קשה אבל הינו עקביים וזה עבר אנחנו גם הינו שמים מוזיקה או טלוזיה בחדר , ישנה עוד אפשרות שהם ישנו ביחד באותו חדר ואז הורה אחד יהיה איתם עד שירדמו , בתקופה זו הם גם עברו מידי פעם בלילה הינו הולכים לידם לא ויתרנו כמו בהתחלה ושוב מחכים עד שירדמו בי בהצלחה

סמדר אני אומנם לא אמא , אך הייתה לי את אותה הבעיה עם אחי הקטן . נראה לי שהכי חשוב להקנות להם הרגלים חדשים - שהכל יהיה ברור ומובן . כלומר טקסי שינה - לספר להם סיפור לפני השינה ולחכות עד שירדמו או שהם יספרו משהו טוב שעבר עלהים באותו היום וכו... אני תמיד אחרי הסיפור דאגתי לתת נשיקת לילה טוב ולהדגיש באוזניו שאני לידו עד שהוא ירדם. אם הוא היה חוזר לישון איתי באמצע הלילה - לא הייתי מתעצלת , הייתי קמה מהמיטה הולכת איתו יד ביד לחדר שלו ושוב עד שהוא נירדם . הלילות הראשונים היו קשים אבל התמדה אצל ילדים חשובה מאוד. בהצלחה מיטל

סמדר שלום כאשר לוקחים משהו משמעותי ממישהו, הרבה יותר קל לעכל את הויתור עם מקבלים משהו בתמורה. קיבלת די הרבה הצעות ורעיונות טובים, אני חושב שהצעד שלכם חשוב וכדאי שתהיו החלטיים ותדבקו בו. אפשר בהחלט לשלב טקסי שינה חדשים הכוללים סיפור, כרית חדשה למיטת הילדים, או כל דבר אחר שיקל על הכללים החדשים. הסצנות הקיצוניות לא תמשכנה לעד למרות שלפעמים נדמה כך. אם תהיו החלטיים תראו שתוך כמה ימים הבית חוזר לשגרה בתוך מערך חיים הרבה יותר נוח לכולם. כדאי כמובן ללוות את הכל בהסברים והרבה סבלנות. אפשר להבין את המצוקה של הילדים אחרי שינוי הרגלים של זמן רב, במיוחד כשמדובר בשינה שהיא תופעה רגרסיבית שכוללת תכנים של פרידה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תקראו יחד עם הילדים את הספר : "לחשוב על משהו טוב" של נעמי בן-גור. ואת הילדים הבאים תרגילו לישון לבד...