מערכת גרועה עם הבן שלי ,כל דרך שבחרתי במערכת שלנו

ד''ר אורן קפלן שלום רב, למרות שהתייעצתי במספר פגישות עם פסיכולוגית קלינית (מעולה ).אני מוצאת עצמי עדיין במעגל של מריבות קשות עם בני בן ה23 , חוסר הערכה כלפי ממנו. גם חברתו נכנסה לתמונה ומגיעה אלינו הביתה בפרצוף חמוץ ומתלוננת בפניו כי אני עם פרצוף חמוץ. כשדאגתי לארח אותה כמלכה התלוננה בפניו "כי לא רוצה להיות עם אימא שלו לבדה" חוסר אהבה ומריבות עד השמים יש בבית. הוא בחור רציני ,עובד ,משתכר היטב ,מוערך מאוד בעבודתו,קיבל מאיתנו סכום לא מבוטל לרכישת רכב. אני מרגישה דחויה על ידיו כל הזמן. כל דרך שבחרתי לא הצליח לי ,גם שבחרתי לעזוב אותו לנפשו ורק לענות לו לשלום שהוא מברך אותי . גם זה לא הצליח והיו לו בטענות כלפי. אינו יכול לשמוע מפי מילה אחת ללא טענות. מרגישה שרק לנתק הקשר עמו רק אז אולי יסתדרו המערכות, או שאפסיד אותו . אין לי ולא מצאתי שום דרך אליו עם אהבה חיבה הוא פשוט דוחה אותי. היו הרבה התפרצויות בבית לאחר שסיים את הצבא ובזמן שירותו בצהל ,חשבתי שאולי יעבור זמן ויסתדרו דברים ,אך מתעצם וללא ברירה הזמנתי ניידת באחת ההתפרצויות זעם שלו ,מאז עברה שנה הוא קצת החזיק עצמו ללא התפרצויות ,אך שוב הכל חזר חלילה והוא יורה לכל הכיוונים ,כשמדברות עמו אחיותיו על כל נושא שהוא הוא תוקף אותן "אתן כמו אימא" הוא אינו מוכן ללכת עמי לטיפול ואינו רוצה לפתור את הבעיה בדיבורים הוא מאמין כי כל מה שאני עושה זה פסול. הוא עזב את עבודתו( ששם השתכר יפה מאוד )ונוסע לחו''ל עם חברתו לתקופה לא מוגבלת ,אולי לעבודה מזדמנת . אודה לך אם תוכל לתת לי כיוון .

אם היה מדובר בבנך המתבגר הייתי אומרת שכדאי למצוא דרך לשפר, אבל בגיל 23, הדבר הכי טוב הוא לשחרר את הקשר. אם הוא ישתפר מעצמו, מהרצון של בנך, מה טוב, ואם לא, בכל זאת עליך להניח לו לנהל את חייו. זה כבר גיל שבו הקשר עם ההורים, גם אם עדיין חשוב, לא אמור להיות סיבה שבגללה הולכים לטיפול פסיכולוגי. לטיפול זוגי כן, אבל לא לטיפול עם ההורים... לדעתי הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה להרפות ולגלות מה יקרה.

הי לילה, אני חייבת לציין שאיני מסכימה עימך בנקודה זאת. אני חושבת שטיפול משפחתי עשוי להתאים בכל גיל כאשר שני הצדדים מגלים נכונות ומוטיבציה להגיע לידי הבנה.דווקא בגיל מבוגר יותר ניתן להגיע לתובנות אליהן קשה להגיע בשלבים מוקדמים יותר. במקרה הספציפי הזה, הבן אינו מוכן לשתף פעולה ועל כן, כמו שציינת, אין לה ברירה אלא להרפות. שיר

ללילה לשיר ולד''ר אורן תודה על תגובתכם בהחלט מסכיה שכך צריך להיות ,על בני לעבור לגור בדירה שכורה . זה לא כל כך פשוט לפחות עד היום זה לא היה פשוט , לא פעם הבן היה מאוד עצוב כשביקשנו ממנו לעבור לגור בדירה שכורה ,בעלי גם היה די עצוב שחשבתי להוציא את הבן המתוק שלנו מהבית,שתי אחיותיו גם היו עצובות ופוחדות שהקשר יינזק בזה שיעזוב את הבית ,פחדנו מהידרדרות לדברים קשים אחרי 3 שנים כחייל קרבי בשטחים, לכן לקחתי על עצמי הרבה והאמת שחשבתי שבכל זאת אוכל להגיע אל תוך ליבו ולשקם את הצורה המעוותת שהוא רואה בי .היו פעמים ולא מזמן שהבן ענה לי" אם לא נעים לך את יכולה לאסוף את חפציך ולעזוב את הבית .באחת ההתפרצויות שלו כלפי הוא שבר את שער החצר. נכון שהבן כבר בן 23 אבל לכל הורה מאוד קשה לבקש מהדבר הכי אהוב שלך קום ועזוב את הבית זה מאוד קשה מה גם שחשבתי אולי ירצה ללמוד ושכירת דירה יקשה ,אך כל השיקולים היו מוטעים וברור לי היום שאעמוד על שלי חזק ואבקש ממנו כי יעבור לדירה שכורה לאחר שיחזור מהנסיעה שלו מסתבר שאין ברירה . לא רציתי להגיע למצב הזה כי יתכן ויהיה נתק ארוך ואולי לתמיד אי אפשר לדעת אף פעם לאן זה מוביל אבל הפעם כבר קיבלתי החלטה . תודה לכם .

אני חושבת שהיא מעידה על ראייה מסויימת של בנך הבוגר מכל בחינה חוקית (עשה צבא, עובד, משתכר וממן את עצמו), כמי שעדיין מתבגר.

אמא יקרה, בנך בן ה- 23 אינו מתבגר אלא מבוגר לכל דבר. מערכת היחסים שנוצרה ביניכם אכן מורכבת מאוד ומצערת. ייתכן שדווקא המרחק הפיזי יסייע לקרב ביניכם מבחינה רגשית. ייתכן שכאשר יהיה רחוק מהבית ילמד להעריך יותר את הקן המשפחתי. אם לא היה נוסע לחו"ל, הייתי מציעה לך לדבר עימו על עזיבת הבית. הוא מתפרנס בכוחות עצמו ויכול לדאוג לעצמו. עליו להפנים כי כל עוד הוא גר בביתך, עליו לקבל על עצמו התנהגויות מסוימות ולהימנע מאחרות... עצתי לך, להרפות ולהפסיק "לחזר" אחריו. ייתכן שהנסיעה לחו"ל תיטיב עימו. במקרה שיחזור לאחר שהות קצרה, בקשי ממנו להתחיל בחיים עצמאיים מחוץ לבית. אין הכוונה "לזרוק" אותו החוצה אלא לתמוך ולעזור לו להתחיל בחייו הבוגרים והעצמאיים. בברכה, שיר

שלום אני לא בטוח שיש פתרון מיידי לבעיה שאת מתארת. יש דברים שהזמן והמרחק יוכלו מעט לרפא. אם המצב הגיע עד כדי כך שהיית צריכה לקרוא למשטרה כנראה שרמת התוקפנות שאת חווה היא גבוהה מאוד. גם אם בשנה האחרונה לא היית צריכה לקרוא שוב לניידת, עדיין סביר להניח שעומס הרגשות הוא גבוה מאוד. אני מציע למצוא דרך שבנך יעזוב את הבית ויתחיל לקיים את חייו בעצמו. נסיעה לחו"ל היא בהחלט רעיון לא רע ואחריה כדאי שישכור לו דירה ויחיה באופן עצמאי. חלק מהחיכוך נובע מכך שאתם עדיין מקיימים מערכת יחסים של אמא עם ילד צעיר כאשר זה מזמן לא כך. אין טעם לנסות ולשנות אותו, מצד שני בהחלט צריך להציב גבולות ברורים לגבי מה את מוכנה ומה את לא מוכנה לסבול. בהחלט יתכן שתהיה תקופה מסוימת של נתק זמני או אפילו מלא אבל כאשר הקשר יתחדש הוא יתחיל מנקודת מוצא הרבה יותר טובה. להמשיך כך נראה לי לא בריא וגם לא ממש מוביל למקום חיובי. בברכה ד"ר אורן קפלן