מטפלת מהנהנת

שלום לכולם- יש לי מטפלת שאני אוהבת ומעריכה , הבעיה היא שתמיד אחרי שאני מסיימת לספר משהו היא מחייכת בהינהון ולא מדברת . אם הייתי רוצה להוסיף משהו הייתי עושה את זה גם בלי השתיקות שלה . זה ניראה לי כל כך מיותר וזה ממש מעצבן אותי . מה גם שזה קוטע לי את כל הרצף המחשבתי . לא נעים לי להגיד לה כלום - כי זה מעבר למשהו שקשור עלי . ניראה לי שזה רק יעליב אותה ויפגע בה ואני לא מעונינת בכך. אבל מצד שני - זה כל כך מעצבן אותי שאני ממש רוצה להעיר לה על זה . מה לעשות? מיטל

לעניות דעתי, את צריכה להעיר לה על כך, את כותבת "זה מעבר למה שקשור אלי" אני חושבת שזה כן בענין שלך כי את כותבת שזה קוטע לך את חוט המחשבה וכן את לא מרגישה עם זה נוח וחשוב שתרגישי נוח ולכן את צריכה לומר לה. את לא צריכה לפחד שהיא תיעלב את משלמת לה כדי שתפל בך ואת צריכה להרגיש טוב.

אני חושבת שאם התגובה שלה מסתכמת תמיד רק בהנהון, חבל לך על הכסף והזמן אצלה. יחד עם זאת, לפעמים, דווקא ההנהון של המטפל, מאפשר המשך דיבור של המטופל לחידוד דברים, או לתפיסת כיוון אחר, בעוד שאם המטפל מגיב במילים, דווקא אז הוא יכול "לקלקל" לו. כשאני רוצה שהמטפל שלי יגיב, או כשהשתיקות מאיימות עלי, אני תמיד אומרת לו: קשה לי עם השתיקה הזאת, או: אל תשאיר אותי לבד עם המחשבות האלה, וכ"ו. ואז, או שהוא נענה לי ומגיב לדברים, או שהוא בודק איתי (שוב...) למה אני מרגישה מאויימת או לא נוח. כמו תמיד, אם אומרים, אפשר להשתמש בזה כחומר לטיפול. חבל לשמור בבטן. בהצלחה

שלום מיטל, לדעתי זה לא משהו שאין לו חשיבות. יכול להיות שההנהון מעצבן אותך מסיבה כלשהי, אבל יכול להיות גם שאם זה לא היה ההנהון היה משהו אחר. ואולי (סתם רעיון, אחד מיני רבים) ההתמודדות עם רגש של אהבה/הערכה כלפי אדם שאינו מספק את צרכייך במדוייק הוא משהו שאת צריכה להתמודד איתו. (כמובן, רק דוגמה). בניגוד לתשובות שניתנו קודם, אני לא חושבת שהמטפל הוא המשרת שלנו. הוא בן אדם, ויש לו אישיות והתנהגות משלו, אותה הוא לא אמור לשנות לפי כל גחמה של מטופל, אלא רק להבין מה גורם לזה, ואולי, אם יש הבנה כן לשנות משהו שיאפשר קשר טוב יותר, אבל לא רק כי זה "מעצבן" את המטופל. בכל מקרה, אני מניחה שאם תאמרי לה את זה, ואת לא חייבת להגיד את זה בצורה מעליבה אם זה מטריד אותך שהיא תפגע, יכול להיות שזה יעזור. או יקדם את הטיפול. או יקדם אותך. בכל מקרה, טיפול זה מקום שבו מדברים גם על דברים שנראים "שוליים" אבל משום שהם נוגעים ליחסים בינאישיים הם בכל זאת מרכזיים.

לילה אני גם לא חושבת שהמטפלת צריכה להישתנות לפי הגחמות שלי , וזה שאני משלמת לה לא רלוונטי בכלל , ולא מקנה לי זכיות עליה. אני חושבת שהיא עושה את זה כי היא מעקלת את המידע וחושבת איך להמשיך ולכוון אותי הלאה , או כי היא רוצה לאפשר לי להוסיף עוד מידע רלוונטי - או לבחון את התגובות שלי . מה שזה לא יהיה אני בטוחה שיש סיבה מוצדקת לכך . אבל אני שונאת את הזמן שאני מחכה עד לתגובה . אני בטוחה שאני יכולה לקשר את זה לאנשים אחרים בחיים שלי (אמא שלא הייתה קשובה אלי ולצרכי ), אבל זה באמת לא זה ,זה פשוט מעצבן אותי סתם בלי סיבה נסתרת. - כל אחד שונא משהו אצל אדם אחר ואני שונאת את ההינהון שלה. לי ניראה שאין דרך לא מעליבה לומר לה את זה (אבל אולי זה רק בגלל שאני נעלבת מהר ומנסה מאוד לא להעליב אחרים). בברכה מיטל

שלום מיטל, פעמים רבות משמש הקשר הטיפולי והממשי עם המטפלת כמיקרוקוסמוס של ההתנהלות שלך עם אנשים בחייך.כלומר, שההתנהלות שלך בנקודות חיכוך בזוגיות או במישורים שונים בחייך באה לידי ביטוי בקשר עם המטפלת כמו גם דפוסי ההתנהגות הקבועים שאת נוקטת אשר לעיתים זקוקים להסרה או לתיקון. את מרגישה כי את נמצאת בדילמה ביחס לסיטואציות בהן הצורך האישי שלך או התועלת שלך מתנגשות בגרימת"מבוכה "לצד שמנגד מה שמסב לך לעיתים רבות הרגשה של אכזבה ותיסכול . את רוצה להעיר הערה אבל נרתעת מכך.. נראה כי נוצרה הזדמנות פז בטיפול להעלות את הבעיה הזו שלך למצא את האיזון המתאים שבהשגת מבוקשך מחד וההתמודדות עם אכזבתו של הצד השני מאידך ולדון בהגיון הכושל העומד מאחורי ההתנהלות הזו.ההנחה כי אנשים נפגעים מסירובך או מהערה שאת מעירה ביחס למצב מסוים הינה אוטומטית ונובעת כנראה מתהליכים קדומים בחייך. נראה, כי למעשה ,התועלת של הצגת הסיטואציה של ההינהון אשר עומדת במרכז ההתייחסות שלך ומונעת ממך להרכיב מחשבה מגובשת וכן מושכת את תשומת ליבך מהווה עילה מוצדקת להצגת הבעיה בפני המטפלת מסיבות שונות : -העלאת הנושא של התמודדות עם מצבים בהם את מעוניינת להעיר ונסוגה מפחד כי התגובה תאכזב ואז תציג אותך באור שלילי,תועלה על שולחן הניתיוחים ותיבחן דרכי התמודדות שונים ביחס לכך. -העובדה כי למעשה היעד המשותף שלך ושל הפסיכולוגית הוא לעזור לך וככלל זה להסיר כל מיכשול בדרך להבנה המשקפת היטב את המציאות ולכן אם ההינהון פוגע ברמת ההקשבה ובנית המחשבה,וכן בקשר הטיפולי שבין שתיכן הרי שהצגת הענין הזה בעצם משמש אינטרס משותף לשתיכן, -אחרי שתעלי את הבעיה שמציקה לכך ביחס להינהון ותלמדי את תגובתה של המטפלת תוכלי לחזק את הביטחון העצמי שלך בכל פעם שתירצי להעלות נושאים אחרים ובכך יתחזק הקשר בינך ובין המטפלת,רמת האמון תיגבר ותוכלי להכליל זאת גם במצבים שאינם בינך ובין המטפלת. ככל שההערכה העצמית שלך והדימוי העצמי שלך גבוהים כך החשש שלך והפגיעות מתגובת של אחרים יירד.ככל שתהיי בטוחה בעצמך כך תימנעי מלהגיע למסקנות כי סרוב שלך ניתפס כפגיעה באחרים. בהצלחה, יאיר.

מיטל, רציתי להוסיף כי למעשה הייתי פותח את השיחה עם המטפלת בשאלה הנוגעת למשמעות ההינהון. נראה כי למעשה את מייחסת להינהון פרשנות משלך שעשויה להיות מטעה.ואולם הגירוי הסובייקטיבי שלך מפעולת ההינהון ותוצאותיו הוא מה שעומד בראש סדר העדיפויות מאחר והיעד המשותף של שתיכן הוא הצלחת הטיפול הנשען בין היתר על הקשר הטיפולי וההדדי בינכן. לכן התחושה הסובייקטיבית שלך מפעולת ההינהון תעלה בחahבותה על כל אמת אוביקטיבית.מכאן תוכלו לפתח דיון ביחס לכל מה שנאמר בהודעתי הקודמת. לגבי המשמעות,העיתוי של בקשתך ביחס להינהון סיבת העיכוב מבחינתך לאור העובדה שהדבר מפריע לך כבר זמן מה,היחסים בינך ובין המטפלת ועוד ועוד. בברכה, יאיר.

מיטל שלום קיבלת תגובות רבות שבסך הכל נותנות לך את התשובה למה ששאלת. אני מצטרף לדעה שכדאי לדבר על כך בטיפול, אני לא הייתי מנסח את זה כ"להעיר לה" מאחר ואת לא בהכרח מבינה מדוע זה מפריע לך ולפי מה שאת כותבת את לא לוקחת עמדה לשנות אותה ואפילו מביעה הבנה להתנהגותה זו. ברגע שאת לוקחת עמדה לא שיפוטית אלא מציגה חווייה שלך במפגש, אינני רואה כל סיבה שזה יתפס מעליב או פוגע. חשוב מאוד שכעס כזה שנוצר בך לא ישאר בפנים כי הוא יחריב את הטיפול. זה דבר שצריך לצאת גם אם אינו נעים. מה לעשות שבקשרים בינאישיים יש לפעמים גם חילופי דברים לא נעימים. מי שמכניס את אי הנעימויות מתחת לשטיח מגלה יום אחד שמהקשר שהיה פעם טוב ופורה לא נשאר כלום. זה נכון בכל קשר חברתי וזוגי, וגם בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן