אל דר קפלן בהמשך למכתב אלייך עם הקושי להתמודד עם ה

כולם מייעצים לי לא לפנות אלייה כלל כי אם היא תרצה ותתחרט היא כבר תפנה אלייך אבל אני לא יכול לשבת ולחכות שאולי שהיא תפנה אלי ואני מרגיש צורך עז לפנות אלייה ולברר אם יש טעם לחיות באשלייה שנחזור להיות יחד או שגם הפרידה לא עוררה בה שום רצון להיות יחד ואז אבין שזה סופי וצריך להמשיך הלאה למרות הקשיים. השאלה שלי אחרי כמה זמן מאז הפרידה כדאי לפנות אלייה אם בכלל כי כשנפרדנו היא ביקשה שלא אתקשר אלייה כי אחרת זה יקשה על הפרידה. ודבר נוסף כיצד לפנות אלייה האם כדאי לדבר איתה ישירות או בעקיפין חשבתי לפנות לאמא שלה ולברר דרכה איך הבת שלה מרגישה עם הפרידה ואם לדעתה יש דרך שבה עלי לפעול כדי שאני וביתה נשוב להיות יחד. מה לדעתך הפתרון הטוב יותר ומהו העתוי הנכון? או שאולי לדעתך עדיף לא לעשות כלום שזה משהו שאני לא יודע אם אצליח להתמודד איתו. אני סובל מאד בימים אלה מאז הפרידה ונראה כמו צל מהלך. איבדתי עניין בכל דבר ורק חושב עלייה. מה עצתך ?

היי אלון, ד"ר קפלן עונה לכל ההודעות, גם לכאלו שנמצאות קצת יותר למטה, אבל הוא לרוב עונה להודעות בפורום פעם ביום או ביומיים, בבת אחת למספר הודעות, כך שאני מניחה שהוא פשוט עדיין לא קרא את ההודעה הקודמת שלך אליו.

אלון, קראתי את כל תיאורך ביחס להרגשתך בשל הפרידה הפתאומית והכואבת שאתה חווה בימים אלו. אני מבין היטב את תחושתך ביחס לנקיטת כל האמצעים, אשר יקנו לך את התחושה כי עשית הכל למען "הצלת הקשר". פעמים רבות אנו מרוויחים את דרך היציאה מהקשר עי התחושה כי אכן עשינו כל שביכולתינו כדי להבטיח כי הפרידה אכן היתה בילתי נמנעת. לעיתים תחושת הנטישה זורקת אותנו לאחור אל ההוויה שלנו כתינוקות.בתחילה אנו פוחדים מאובדנה של אימנו שאינה כבר חלק מאיתנו ולאחר מכן פוחדים באובדן אהבתה.האבטיפוס של כל החששות הללו שבאובדנים, נובע מהפחד הראשוני הזה שלנו כתינוקות.נראה כי במהלך הקשר שלך עם חברתך, הגעת למסקנה כי על מנת להיות מאושר ועל מנת לחוש אהוב בחייך עליך להיות עימה בקשר בל יותר, מה שהגביר את התלות שלך בקשר עימה וגרם ככל הנראה לתחושה של מחנק מצידה.נדמה לי ,שאם היית לוקח צעד לאחור ומשמש עד הראיה של עצמך היית מבין כי ככל שתנסה להשיבה יותר, ותינקוט בפעולות עקיפות, כך תחזק את תחושתה כי החלטתה להיפרד היתה נכונה וזאת בשל מידת הלחץ והתלות שפיתחת. האם האשמת עצמך בפרידה הזו?האם חשבת לעצמך,מה עשית לא נכון כך שחברתך נפרדה ממך בצורה כזו שתותיר אותך פגוע ונטוש? האם האבל שלך, ואולי גם ריגשי האשמה אינם מהווים אלא גולת הכותרת של תחושת הערך העצמי הנמוך שלך? נראה, כי נדרשת כאן פעולה של ניתוח שלאחר המוות של הקשר הזה לעת עתה,אשר תאפשר לך לבחון את אופן ההתנהלות שלך, כך שתוכל להפיק לקחים ביחס לקשרים עתידיים או ביחס להתנהלות אחרת שלך בקשר עם אותה עלמה זאת אם תימלח בדעתה בשלב מסוים. שאל את עצמך מה הוביל אותך ליצירת תלות כזו והאם היית בודד לפני כן.אדם בודד הפחד משמש לו חברה.האם בעצם ההתקשרות שלך עימה נבעה מנסיון ההתרחקות שלך מהבדידות, ואולי מאורח חיים שאינו מספק, ולאוו דווקא התקרבות אל חברתך בשל מי שהיא? נראה כי התחושות האלו, והתלות שפיתחת הוקרנו בצורה ברורה עד שגרמו לחברתך לשקול מחדש את עוצמת הרגשות שהפגנת ואולי שאליהם לא היתה מוכנה וערוכה. לא מן הנמנע, שהפגנת ,לאור התלות הזו ,גם ניסיונות של השתלטות שרק הרחיקו את הסיכוי שלכם לקשר מאוורר . שאל את עצמך,האם אתה אדם שלם שמחפש בת זוג לחיים או שאולי אתה מרגיש כחצי אשר מחפש נואשות את החצי השני שלו ורק כך תוכל להרגיש שלם ומאושר. נדמה לי ,שרק כאשר תרגיש כי אתה אדם שלם ובטוח בעצמו ,המבין שמתן אמון בבת הזוג תוך הימנעות מפיתוח תלות ,הוא פונקציה של התובנה כי אתה סומך על עצמך שתשרוד במערכת יחסים זוגית ללא קשר ביחס להחלטתה של בת זוגתך ,רק אז תוכל גם לקיים קשר בריא המשלב את צרכי "האני" ו"האנחנו של הקשר". אני מזדהה היטב עם הכאב שאתה חש בפרידה המעלה בך תחושות קשות של נטישה ללא הסבר.אתה מנסה להרחיק את הכאב בכך שניתלה על תקוות כי ישנה דרך להשיב את הנעשה. נדמה לי ,שאולי כדאי שתיקח לעצמך פסק זמן ותאפשר לעצמך את זמן ההתאוששות המגיע לך.ישנם מיקרים בהם היכולת שלך להשפיע מוגבלת וזה מתסכל על אחת כמה וכמה כאשר הסיבה אינה מספקת.ואולם בסיטואציה הזו אני חייב לומר כי כל ניסיון שלך להשפיע על ההחלטה של חברתך הוא בבחינת "כל המוסיף גורע". אני מאחל לך שתוכל למצא לעצמך את הזמן הראוי להתמודדות עם סוג האבל הזה שאתה חווה ולאזור כוחות מחודשים לקראת היציאה חזרה אל עולמך החברתי, בברכה והצלחה, יאיר.

הי. כנראה שהדעה שלי אינה כל כך פופולארית בין משתתפי הדיון, ובכל זאת החלטתי לכתוב לך את זה. אם אכן אין סיבות נוספות לפרידתכם, ולא קרה שום אירוע שהוא מבחינתה 'יהרג ובל יעבור' איני רואה שום פסול בכך שתנסה ליצור עימה קשר. כתבת שעברו כבר מספר ימים,והייתם מאוהבים, אני הייתי מנסה שוב, אבל מתוך ידיעה והשלמה ברורה עם האפשרות להתקל בתשובה שלילית נחרצת. אין כל רע בלנסות לחזר אחרי בחורה שאתה אוהב, כל עוד זה נעשה במינון הנכון וללא לחץ מיותר. למרות שזה פורום פסיכולוגיה, לא הייתי (בשלב זה) גולשת לניתוחי אישיות ולחזרה לילדות. אם אתה חושב שיש סיכוי להציל את הקשר, נסה זאת. אבל... קח לתשומת ליבך שיתכן והיא אינה מתכוונת לשנות את דעתה. לדעתי, פנייה ישירה היא הכי טובה, לא לפנות לאמא, זהו צעד שנתפס קצת פטרנליסטי. פנה אליה, תספר לה מה שאתה מרגיש ותראה מה תגובתה. אם היא עדיין בשלה, אין מה לעשות, רק לעבד את הצער, להרשות לעצמך להתאבל ולהמשיך הלאה. אפרת

אויש, מאד מחמיא לי שאת קוראת את הערותיי,אולי בסוף עוד תלמדי משהו, נראה כי חרף העובדה שניתוחי עומק אל מול המידע המצומצם הם לא בבחינת האידיאל, נשכחת ממך העובדה כי הפונים לפורום הנל לעיתים מחפשים מזור במידע אשר יאפשר להם להבין כי אינם לבד במערכה וכי רבים וטובים עברו את המשברים האלו בכבוד ובנחרצות למרות הערכות קודרות ביחס לסיכוי לכך. אני תוהה אם הנטייה הנון-קונפורמיסטית בעיקר במקרה דנן אינה לשם הסטיה מהכלל בלבד ואין בה כדי לשקף את האבחנה הסוביקטיבית כאן. העובדה להתנהלות הזו הנשענת על עקרון המטוטלת היא מפני קוצר המשיגה או אולי מפני עומק המושג? בברכה, יאיר.

אלון שלום קיבלת תגובות רבות ואני לא חושב שהתגובה שלי יכולה להוסיף כעת משהו נוסף. בסופו של דבר אף אחד לא יוכל לקבל את ההחלטות במקומך. אני שומע את המצוקה בה אתה נמצא, מה גם שההתלבטות האם להתקשר או לא אינה פותרת את הבעיה המהותית ביותר והיא האם היא רוצה את הקשר איתך. בשורה התחתונה, אם אתה מתענה כל כך אולי כדאי שתיצור את הקשר, תאמר בצורה ישירה שאתה מתגעגע ורוצה לבדוק האם היא עדיין איתנה בדעתה. לפי תשובתה תהיה לך אינדיקציה ברורה מהם פני הדברים. אם היא מוכנה להיפגש איתך ולדבר כנראה שיש עוד משהו פתוח. אם לא, תצטרך לקבל את המצב ולהמשיך הלאה. אין כאן חוקים לכאן או לכאן. תצטרך להפעיל שיקול דעת ולעשות מה שאתה מרגיש שהכי נכון לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן