הערה לדר קפלן

שלום דר אורן קפלן, אני מניח שזמנך יקר וכי אין באפשרותך לענות באופן מעמיק לכל שאלה הנשאלת כאן ואולם אני חש לעיתים קרובות לאחר קריאת תגובותיך שהן כלליות באופן כזה שלא נותנות מענה ביחס לקצה הקרחון ביחס לשאלה או לבעיה המוצגת.. נראה כי האיזון שבין מתן תשובה שתספק את הקורא ותענה על מצוקתו ביחס לבעייתו ובין הניסיון שלך מלהימנע מלפרט בשל סיבות מגוונות ולגיטימיות אינו מאפשר לשואל לקבל את המידע הנדרש באופן שיוכל להחליט החלטה של ממש,או שיוכל להקל על מצוקתו. אני מבין את המיגבלות של מתן עצה ברחל ביתך הקטנה מחד אך גם יכול להבין את רצונו של הקורא לקבל מעט יותר פרטים שיספקו לו את הקרקע המתאימה בכדי שיוכל להחליט החלטות שלשמן היגיע לכאן. בברכה, יאיר.

יאיר שלום אני מתאר לעצמי שלפעמים התשובות לא מקיפות. הפורום מציב מגבלות מסוגים שונים, הן של היקף התשובות אבל גם של העומק הרצוי. אין כוונה ליצור דיאלוג טיפולי אלא לתת קצה חוט שממנו אפשר להמשיך הלאה. לפעמים אני בוחר להעמיק יותר ולפעמים פחות, בהתאם לשאלות, בהתאם למידע שאפשר לקבל מחיפוש תשובות קודמות בפורום ובהחלט גם בהתאם לזמן שעומד לרשותי באותו יום. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני דווקא חושבת, בניגוד לך יאיר, שדר אורן קפלן עושה את המיטב במסגרת האפשר בפורום כזה. בתקופה שבה אני עוקבת אחר הפורום אני מוצאת שתשובותיו הן האופטימאליות שניתן לתת כאן, כפי שכתב- לעיתים אכן מעמיק יותר לעיתים קצת פחות, אך בסך הכל איני מוצאת מקום לטענות.

גם מבחינתי, התשובות בפורום הינן מספקות ומעניינות והולמות את המדיום. בכל פעם ששאלתי שאלה קיבלתי התייחסות רצינית וכך גם פונים אחרים, לדעתי.

ש. ולילה, עמידתכם מאחורי דר קפלן כחומת מגן וההגנה על תיפקודו כאפוד מגן ממש מרגשת ונוגעת ללב. נראה כי מוטב לעיתים שהערותיכן תישארנה בגדר מחשבה שלא ראתה אור. אם הייתן מתעמקות בהערתי הייתן מבינות כי ההערה היא לגופו של עניין ולא הערה גורפת ביחס לתיפקודו הכללי כמנהל הפורום. אין ספק כי תרומתו ניכרת ומשרתת רבים הזקוקים לעזרה ולעיתים נמצאת כפסע לפני הייאוש והחידלון. אף על פי כן מצאתי כי בחלק מהתשובות הכלליות והניסיון להישאר נייטרלי בעמדותיו כפי שהוא רואה למיטב הבנתו וידיעותיו כאיש מקצוע מיומן, נשאר הכותב ללא מענה של ממש לשאלתו או בקשתו. אני מודע היטב שזה לא המקום לדיאלוג טיפולי ולבניית אינטראקציה כזו שתאפשר כניסה לעומק הבעיה ואולם על ציר האיזון שבין מיגבלות הזמן והמקום מחד ובין הרצון לספק תשובה שתענה בכותרות על אופי השאלה יש ולפעמים שהתשובות מתומצתות כדי שלא יהיה ניתן לקלב מענה הולם, במיחלה מכבודן של הפונות, ובהוקרה והערכה כלפי דר אורן קפלן, יאיר.

חברים יקרים צר לי שהדיון הפך לתיגרה המונית וזאת משתי סיבות שונות מאוד. ראשית, עוצמת התגובות הרגשיות כל כך חזקה שהיא משקפת עלבון וכאב מאוד לא נעימים לכל מי שקורא את הכתוב ולכל מי שכתב. אני מניח שאיש מהכותבים והקוראים לא יוצא בהרגשה טובה וזה חבל. זה מנוגד לעיקרון הראשוני של הפורום הזה שמטרתו לשפר במשהו מצוקה או דאגה. אישית זה גורם לי תחושה מאוד לא נוחה ואני מקווה שאפשר יהיה להפוך את הקונפליקט שגלש לרמות מאוד אישיות ונוקבות למשהו נדיב, ידידותי ורגוע יותר. זו מוביל לסיבה השניה והיא שזו פעם ראשונה בהרבה זמן שנוצר כאן דיאלוג רב משתתפים. דיאלוג כזה יכול היה להיות פורה ומהנה לכולם וחבל שהוא בנוי על כעס ועלבון במקום על הכלה ונתינה. שמתי לב שכל הכותבים בעץ העמוס הנ"ל הינם בעלי יכולת גבוהה לנתינה והענקה, גם אם בעץ הנ"ל יצאו חלקים זועמים ופוגעים. אני מזמין את כולכם לקחת נשימה עמוקה, לספור עד 10 ולחזור לכתיבה רגועה וחברית יותר. אם הייתי אדם דתי אולי הייתי מקשר את מה שקרה כאן לאוירה של 9 באב שחל השבוע. הדבר המרכזי שהעסיק אותי השבוע סביב תוכניות 9 באב בתקשורת הוא הנושא של שנאת חינם בין אחים שגרמה לחורבן. אנחנו חיים בתקופה מאוד אלימה ובלתי סובלנית במדינה שאמורה לתת הגנה מבפני כל כך הרבה איומים חיצוניים. עצוב לגלות שהפחד הגדול ביותר כיום הוא דווקא מהאיומים שבאים מבפנים. אולי אם נהיה יותר מודעים לתהליכים הקבוצתיים הללו שקורים מסביב נוכל להפחית את התוקפנות בסביבה הקרובה לנו. במקרה הנוכחי, פה. סוף שבוע מוצלח לכולכם. אורן.

אהבתי את תגובתך רינת

כנ"ל.