האם להפסיק את הפגישות/ איך לקדם את עצמי?

ד"ר קפלן שלום כתבתי לך בעבר על הבעייה שלי מול הפסיכולוגית: על כך שאני חושבת שאנחנו לא מתאימות, שהשיטה לא טובה לי. סיפרתי לך על בעיית ההיתקשרות החברתית שיש לי. אתה המלצת לי לא להפסיק את הטיפול ולא לעבור לפסיכולוגית אחרת, כי הבעייה שלי תישנה גם אצל השניה וגם אותה אעזוב. לאחרונה אני מוצאת את עצמי מבטלת פגישות ולא מגיעה. מאד קשה לי להיות איתה באותו החדר ולספר ולשתף אותה. אני כל הזמן מרגישה דחויה על ידה, כל הזמן מרגישה שהיא חושבת שאני מדברת שטויות ומבקרת אותי. אני שיתפתי אותה בזה: היא אמרה שאני מביאה את "הסלון של בית הוריי" לפגישות איתה. הבנתי את הכוונה, אבל אין לי מה לעשות עם זה. אני עדיין מרגישה מאויימת ולא נינוחה איתה ואנחנו כבר 9 חודשים נפגשות. הבעייה רק מחמירה ואני לא יודעת איך לקדם את עצמי ומרגישה שהיא לא עוזרת לי. אל תגיד לי להגיד לה את זה, כי גם כשאני משתפת אותה, התגובות שלה לא מספיקות לי ולא תורמות לי. אני מרגישה שאני משתפת ומספרת לה דברים ממש ב כ ו ח, מאלצת את עצמי. האם כך זה צריך להיות? מדוע אין משקל לזה שאני רואה אותה כבר תקופה מסויימת, וכל הזמן קשה לי כמו בפגישות הראשונות? תודה על תגובתך מראש חלום

אני חושבת שהגבתי לך גם בפעם שעברה ובאותה רוח גם הפעם אני כותבת לך לכי אחר תחושות הבטן שלך, ואם אלה אומרות לך לעזוב עזבי. גם ההגיון מאחורי דברייך אומר אותו הדבר. אגב את אומרת שהבנת את הכוונה שלה בדבר היותה עבורך הסלון של בית הורייך, אולם אינך כותבת האם את גם מסכימה עם עמדה זו שלה. כאן חשובה לא רק ההבנה אלא מה תחושתך כלפי אמירה זאת. בכל אופן, העובדה שאת מפסיקה לאט לאט ללכת אליה מדברת בפני עצמה את עושה את מה שנכון לעשות ואם אני זוכרת נכון, אז את מה שאני וגם אחרים כתבנו לך כאן בזמנו.. לא כל מטפל/ת מתאים לכל מטופל/ת, לפעמים לוקח שנים למצוא את המטפל המתאים. יש למטפלים לעיתים נטייה ולמרבה הצער גם אפשרות להקשות עלינו במיוחד שעה שהם מכניסים את המטופל למן מלכודת כזאת בדיוק כמו זו שאת נמצאת בה עכשו גם כשכל הסיבות ההגיוניות שבעולם אומרות שעלייך לעזוב הם "יכתרו" אותך בכל התירוצים האפשריים למה עלייך להישאר. (הרי ממילא תתנגדי לכל טיפול, הרי היא מהווה עבורך את דמויות הורייך וכו' וכו') וממילא הם הרי המטפלים, וכך תיקלעי למצוקה נוספת על זו שעימה הגעת. במקום לעודד אותך במגמת העזיבה , שסוף סוף את כנראה שלמה איתה, הם מקשים עלייך עוד יותר. פרט קטן, שהיא שונה ממטפלים אחרים, כפי שכל מטפל שונה מרעהו, את זה היא שוכחת איכשהוא. לפחות להזכיר לך. אז יש בזה טעם לפגם ולדעתי את עושה נכון כשאת לאט לאט מרפה מאחיזתה. בהצלחה.

הי ט. את ענית למישהי אחרת. הבעיה של חלום אינה תלות יתרה אלא בדיוק ההפך. חלום, לפעמים אין באמת כימיה, ואז גם אין כל כך התלבטויות. אני חושבת שכן נוצר ביניכן איזשהו קשר . עובדה שכבר הרבה זמן אתן יחד, אני חושבת שאילו לא הייתה לך תועלת מהטיפול לא היית כל כך נלחמת עליו. גם זה שאת כותבת כאן מראה שאת אולי מחפשת איזשהו סוג של לגיטימציה ואמירה שבסופו של דבר הדברים יסתדרו, בטיפול יש המון רגעי משבר, לא תמיד הכל הולך חלק, גם המטפלים הם בני אדם, וגם הם לא בדיוק יודעים איך לגעת ולהתקרב לכל אחד. אולי כדאי שתנסי להסיר קצת את הצנזורה העצמית שלך ולאפשר לה לטפל בך? אולי תנסי להרשות לעצמך להגיע למקום שהוא קצת תלותי? אל תפחדי מזה, אמנם ככל שהקירבה גדלה כך גם גדלה החרדה והפחד מהניתוק העתיד לבוא, אבל אם תעמדי על המשמר ותנסי להגן על עצמך מפגיעה, לא יהיה טיפול אמיתי. בהצלחה, אפרת

חלום שלום אני לא יכול לתת לך המלצה לכאן או לכאן, את ההתלבטות הזו תצטרכי כנראה לפתור בעצמך ע"פ מה שיותר נכון עבורך מבפנים. יש הרי צדדים לכאן ולכאן. אני יכול להבין אם תבחרי בעזיבה ואולי זו באמת ההחלטה הנכונה יותר עבורך. באותה מידה אני יכול גם להעריך את חשיבות ההישארות. מה שברור הוא שכדאי שתמצאי כעת בטיפול פסיכולוגי. אם את נשארת, כדאי להמנע מביטולי פגישות ולחזור לרצף מפגשים. אם את עוזבת, קבעי פגישה לפרידה, הסבירי את מה שאת מרגישה, ופני לקבל טיפול אחר. גם הימצאות במצב ביניים אינו בהכרח שלילי, יתכן שאת צריכה את הזמן שלך להחליט. החשוב ביותר הוא שיקרה מה שנכון עבורך והבעיה היחידה היא שברגע זה מאוד לא ברור מה הכי נכון. היתרון הגדול הוא שאפשר תמיד להחזיר את הגלגל לאחור, בין אם את עוזבת ובין אם את נשארת. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אם זה כל כך נראה לך ודאי וזאת המטפלת הראשונה שלך, את יכולה לעבור ולראות אם זה חוזר על עצמו גם בטיפול במקום אחר. לאחר, כמובן, פרידה, גם אם זמנית, מהמטפלת הנוכחית. ככה תרגיעי את עצמך, אבל עם מודעות לכך שיכול להיות שזה דפוס.

ל"חלום", קראתי שוב את הודעתך בעקבות הערתה של אפרת ורק התחזקתי בדעתי; מובן שעלייך להרגיש בנוח בסביבה הטיפולית , ואחרי תשעה חודשים אם את עדיין כותבת שהיא כלל לא עוזרת לך וכל שאר המילים הלא פשוטות שרשמת- הברירה היא אחת. ולדעה שלך ברור שיש משקל, מה זאת אומרת??