טוב האחד מן השניים?

אני בחורה רווקה כבת 31. יש לי "בעיה" שאיני יכולה להשתלט עליה והיא: העדפה שלי להיות לבד. אני לא מתלהבת לצאת למפגשים חברתיים (למרות שאני אוהבת לבלות מדי פעם), אני אוהבת לצאת לקניות לבד יותר מאשר עם חברות, אני גם אוהבת לעבוד לבד יותר מאשר בעבודת צוות. אני יכולה להיות למשל בקשר עם חברות , ופתאום לא להתקשר אליהן במשך חודש(ואני לא מרגישה שיש משהוא לא בסדר בזה, למרות שהן כועסות וטוענות שאני לא שומרת על קשר). זה לא שאני לא חברותית, דווקא אני מתחברת לאנשים מאד מהר, אני נאה , אינטלגנטית ונעימה, אנשים רוצים בקרבתי...ואני מתרחקת מהם) אני חברה נורא טובה של עצמי..אני לא יודעת אם זה טוב או רע (אני לא טיפוס אגואיסטי אלא דווקא מאד אכפתי ורגיש). הבעיה הרצינית היא עם בחורים: לא היה לי מעולם קשר שנמשך יותר מכמה חודשים...קשה לי לתת להם להתקרב אלי..אולי אני מרגישה אבדן שליטה על החיים שלי?? איבוד החופש?? יש לצין שאני מאד רוצה להקים משפחה ולהתחתן מצד אחד אני רוצה הקשר רומנטי וזוגי, מצד שני אני צריכה את החופש שלי. אני לא חושבת שטיפול פסיכולוגי יעזור לי כי אני יודעת בדיוק מהם בעיותי.. חוץ מזה שיצא לי להכיר פסיכולוג עם המון בעיות משל עצמו לתשובתך אודה. מיכל.

היי מיכל. אין כל רע ברצון להיות לבד, אך את פונה כי זה בכל זאת מפריע לך. אני ממליץ לך לשוחח עם פסיכולוג - רבים חושבים שהם יודעים בדיוק את בעייתם ומפספסים דברים... את כמו ברכב תקוע, יושבת בפנים ומנסה לדחוף אותו, תני למישהו שעומד בחוץ לעזור לך... בהצלחה

אני מסכימה עם ההערה היפה של טל. גם לפסיכולוגים יש בעיות כמו לכל אחד , אז מה זה אומר היה יותר מדאיג אילולא היו להם, כי אז לא יכלו להבין את האחר. ולא סוד הוא שהרבה מטפלים מגיעים למקצוע על רקע בעיות אישיות שלהם שאז מתחילה התעניינותם במקצוע. בנוסף הטיפול הפסיכולוגי אינו אמור רק לתת לך תובנה לגבי הסיבות והרקע של הבעייה שלך אלא גם לסייע לך לפתור אותן, ולא רק על ידי הבנת הסיבות. משום מה הצגת שני הטיעונים האלה על הפסיכולוגיה ועל הפסיכולוגים, מחזקת את התחושה שיש לך התנגדות לטיפול שנובעת מסיבות אחרות.

מיכל שלום בספרות הפסיכולוגית מתייחסים בד"כ לשני סוגים של טיפוסים שמתרחקים חברתית. האחד הוא הסכיזואיד, זה שאוהב להיות לבד, ובמידה רבה גם טוב לו עם מצב זה. השני הוא הנמנע, שפשוט כל כך פוחד מקשר חברתי שהוא נמנע ממנו, בדיוק כמו שהסכיזואיד עושה. ההבדל היחידי הוא שהנמנע גם סובל מהמצב בו הוא נמצא והיה שמח לשנותו. הבסיס הראשוני לשני המצבים הוא כנראה חשש עמוק מפגיעה כתוצאה מקשר קרוב עם אנשים אחרים. עם זאת, פעמים רבות המקור לבעיה נעלם בנבכי ההיסטוריה ומה שנשאר אלו העובדות וההמצאות לבד. מצד אחד את אוהבת להיות לבד וחשובה לך עצמאותך. נראה גם שאת לא סובלת מהבדידות, אלא להיפך, מחפשת אותה. מצד שני את כן מביעה משאלה למשפחה בעתיד. העובדה שאת כותבת כאן בפורום מצביעה על כך שכנראה משהו כן מטריד אותך במצב הקיים, אך לפי תיאורך המצב אינו בשל לטיפול. עניין הפסיכולוג המתוסבך שהכרת נראה לי התחמקות מהשאלה המרכזית האם את מוכנה בכלל לפנות לטיפול. במידה ואכן יש לך מוטיבציה לכך אני בטוח שתוכלי למצוא איש מקצוע רציני שכן מתאים למה שאת מחפשת וצריכה. בשורה התחתונה, כדי לפנות לטיפול פסיכולוגי נדרשת רמה מסוימת של מצוקה. לא נראה לי שהיא מספיק משמעותית כעת אצלך כדי לפנות לטיפול. יתכן שנדרש עוד קצת זמן שיעשה משהו. או שהוא יביא אותך לקשר שכן יתאים, או שהוא יביא אותך להשלמה עם בדידותך, או שהוא יביא אותך למצוקה מספיק משמעותית כדי לטפל בה. בברכה ד"ר אורן קפלן