חורבן

איך זה שבדיוק באמצע החיים כשהכל כבר אמור להתנהל על מי מנוחות....הכל מתמוטט?! הורים הולכים לעולמם.....ילדים מתגרשים..... ולנו רק נותר להשבר.......... יש בכלל איזה שהוא שלב בחיים שבו מגיעים למנוחה ולנחלה כמובן לפני שנפטרים?

כבר אמרו חכמינו חז"ל שהחיים הם לא פיקניק. ומאז גורשו אדם וחווה מגן העדן הסיפור מחכה לכולנו מסלול מפותל ומלא מהמורות. אבל בסך הכל - הכל זה עניין של התייחסות ופורפציות נכונות. כי בעצם ילדים אמורים לקבור את הוריהם כי זו דרך הטבע (וזה קורה במקרה הטוב באמצע החיים) אבל אין מה לעשות נגד חוקי הטבע. מהרגע שהגחנו לעולם - מתחילה הספירה לאחור. אז נכון שאף פעם אין את הרגע הזה בו אנחנו ממש מוכנים נפשית למוות של ההורים, אבל יש לנו לפחות חצי מהחיים להתכונן לזה. לגבי גירושים, גם זו שאלה של התייחסות. ברוב המקרים זו ברכה - זוג שלא עושים טוב אחד לשני ומחליטים להיפרד ולנסות לבנות משהו חדש, אין בזה כל רע. תסכימי שזה עדיף מאשר להמשיך מערכת יחסים שהיא מסכת של שקרים, שנאה ומאבקים בלתי פוסקים. המנוחה והנחלה צריכים לבוא ממך ואל לך לצפות שהחיים יעניקו לך אותם, כי זה לא יקרה. נסי לחיות מיום ליום, להינות מהדברים הקטנים, להתרגש ממה שכבר שנים נראה לך טריויאלי, להתלהב ולהסתקרן מתחומים חדשים, למלא את עולמך עניין ולהכניס גם קורטוב של אופטימיות ותקווה במקום לראות בכל בעיה סיבה להתרסק לרסיסים. אם את רוצה לעזור לעצמך ולאהובים עלייך את חייבת להיות אופטימית ואפילו לקחת את החיים בחיוך (כן, הומור עוזר לעשות את החיים למשהו הרבה יותר נסבל).

מתייסרת שלום אמצע החיים הוא דווקא זמן ידוע של משבר. רבים מדברים על משבר אמצע החיים, משבר גיל ה 40 או ה 50 וכו'. אמצע הוא תקופת מעבר מאחר ורואים את העבר בפרספקטיבה מספיק בוגרת ובשלה ומצד שני יש עוד עתיד רחוק מלפנים. זה יוצר לחץ לשנות את הקיים כדי להספיק עוד דברים בעתיד. גירושין ומוות מזכירים שיש מוות בעולם ושהחיים נגמרים מתישהו. זו עובדה שרציונלית ידועה לכל אבל במהלך החיים משתדלים להדחיק אותה. אירועים ומשברים חיצוניים מכריחים אותנו להתמודד עם מציאות החיים והמוות וזה מעורר כמובן תחושה של קושי וחורבן. יש אימרה טריוויאלית שכל משבר הוא גם הזדמנות לצמיחה, אבל אני מאמין שהיא גם נכונה. לצערנו היא גם פוטנציאל לטראומה וחורבן. השאלה לאן לוקחים את הדברים. כאן כבר האפשרויות הן בידיך. בתקופה של התמודדויות קשות מסוג זה ליווי פסיכולוגי עשוי להועיל בהחלט. בברכה ד"ר אורן קפלן