לא יוצאת לי מהראש

שלום וברכה, מזה כחודשיים אני בטיפול פסיכולוגי. הבעיה היא שהפסיכולוגית שלי כל הזמן תקועה לי בראש ומלווה אותי לאורך היום זה מפריע לי בתפקוד היומי גם בעבודה........ מה ניתן לעשות בנידון? אני לא חושבת שאם אני יעלה זאת בטיפול זה יעזור לי לשכוח אותה במהלך היום. אני שוקלת להפסיק את הטפול בגלל שזה מפריע לי אלמונית

לדעתי אם תעלו את זה בטיפול זה כן יכול לעזור. ראשית אולי תביני יותר טוב למה זה קורה, ואני חושבת שאם מה שגורם לך לחשוב עליה כל כך הרבה יוכל לקבל ביטוי בדרך אחרת (מילולית) יש סיכוי סביר שיוקל לך בשאר הזמן. יתכן שהידיעה שלך תקל את המשא שלך. בכל מקרה, האם הסיבה שאת לא רוצה לדבר איתה על כך נובעת מכך שאת לא חושבת שזה יעזור, או בגלל שזה פשוט דברים שקשה ומביך להגיד? האם ניסית לומר לה? טיפול הופך להיות דבר מאד משמעותי בחיים של הרבה מטופלים. זה טבעי, נורמלי, במקרים רבים גם נכון וחלק מהתהליך. אולי את מרגישה שמשהו שהוא בעצם תקין אינו תקין, ובכך את מקשה עליך. ובכל מקרה, את הולכת לטיפול כדי לדבר על דברים שמטרידים אותך וקשים לך, ואין סיבה להוציא מהכלל הזה את הטיפול עצמו והקשיים שקשורים אליו. ואולי גם יש איזו דרך ביניים בין להיות כל הזמן עסוקה במחשבות לבין "לשכוח" כמו שכתבת. קשה לשכוח אדם שהופך להיות משמעותי בחיים שלך...

"אולי הידיעה שלה תקל את המשא שלך" אני והטייפוס שלי!

העלתי את הנושא בצורה אחרת ז"א הסברתי לה שזה שאני בטיפול מנקר לי בראש כל הזמן והגענו למסקנה שיש לי הפרדה ברורה בחיים בין התחומים בים התחום המשפחתי לבין התחום החברתי לבין העבודה וכד' ופה אין לי הפרדה וזה מפריע לי. עדין זה מפריע לי למרות הכל ועכשיו זה לא רק הטיפול אלא הפפסיכולוגית שבראש שלי. אני לא התאהבתי בה, היא פשוט מחשבה אובססיבית שמפריעה לי. הגעתי לטיפול והמצב שלי רק מדרדר מאז, אני לאמתפקדת בעבודה.

כל כך מבינה אותך. המטפל שלי לא יוצא לי מהראש 24 שעות ביממה. גם כשאני עסוקה וגם בלילה לפני השינה. הדמות שלו השתלטה על המחשבות שלי בגלל היותו אדם מיוחד. בדיוק כמו בהתאהבות, חושבים ומדמיינים כל הזמן. כולי תקווה שזה יעבור כי זה משתלט עלי יותר מדי באופן מוגזם. ד"ר קפלן, איך משתלטים על מחשבות אלה ?מכיוון שזה אובססיבי אצלי. אשמח לתשובה

הי לכולן. אין לי עצות חכמות במיוחד. אני בחרתי לסיים את הטיפול, אבל אפשר לומר שבמקרה שלי זה היה קצת שונה כי גם המטפל היה ביחד איתי בבעיה והרגשות היו די דומים אצל שנינו. אבל סיום הטיפול מסיבות כאלה הוא כואב מאוד. אז קשה לי להמליץ על הדרך הזו אלא רק במקרים שיכולה להיות גלישה למשהו בעל קונוטציות מיניות, שזה באמת לא משאיר הרבה ברירות (כמו שקרה אצלי). אני חושבת שהנכון הוא לדבר, לשתף, לפתוח, להבין מאיפה הצורך הגדול וההיזדקקות התמידית ולנסות לעשות סוג של סובלימציה לרגשות האלה. אבל חשוב לסמוך על המטפל/ת ולא להחליט מבלי להתייעץ/ לשתף אותם. כמובן, במידה והרגשות הם חד צדדים והם מכיוון המטופל בלבד. אני מניחה שבטיפול שלא בין שני המינים, אין קונוטציות מיניות וזה קל יותר, למרות ששם יכולות להיות העברות מסוג אחר. בכל מיקרה, אין פתרונות פשוטים. אפרת

אלמונית שלום אני מעריך שחלק מהדברים שכבר נכתבו בהמשך להודעתך יוכלו לעזור. אומר לך מספר דברים. ראשית תלוי מה הבעיה המרכזית בגלל הגעת לטיפול. אם הבעיה שולית אני יכול להבין שהטיפול מפריע ואולי זה באמת מיותר. אבל אם הבעיה רצינית את חייבת להמשיך עם כל הקושי שבעניין. פעמים רבות הטיפול כרוך גם בקושי וכאב, אי אפשר להימלט מכך בטווח הקצר. בהמשך זה עשוי להשתפר. במידה והבעיה שבגללה פנית קשורה לנטייה אובססיבית אז התסבוכת הנוכחית היתה צפויה מראש והמעבר דרכה הוא חלק די הכרחי בפתרון בהמשך. יש סיפור שאני מצטט מידי פעם בהקשרים כאלה, על אדם מעשן שקורא כתבה על הנזקים החמורים שהעישון גורם. בעקבות קריאת הכתבה הוא מחליט להפסיק מייד לקרוא מאמרים. הטיפול הוא הדרך להתמודד עם קשיים, ולעיתים כמו קריאה על נזקי העישון זה גורם חרדות, מחשבות טורדניות ועוד. יש חשיבות רבה לכך שתחלקי את מה שקורה לך עם הפסיכולוגית ויש לצפות ולקוות שבהמשך תחזרי לתפקוד טוב יותר והמצב ילך וישתפר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חולקת על רוב מה שנכתב מעל. לדעתי עלייך לשקול בכל הרצינות להפסיק את הטיפול, לפני שתשתגעי לגמריי. מתוך ניסיון. עם כל הכבוד, יש גבול.