אבודה לגמרי...

טוב אז ככה.. שמי הוא שיראל (שם בדוי)אני בת 15 עוד פחות משבוע ויש לי בעיות שאני כבר לא יכולה להיתמודד איתם אני כבר עייפה נפשית.. קודם כל... אני יספר לכם בכללי עלי.. אני הבת הבכורה יש לי עוד אחות קטנה בכיתה ב' ואני מחולון מאז שאני קטנה אני זוכרת שההורים שלי רבים הם אף פעם לא היסתדרו ואף פעם לא הייה לי אבא כמו לכולם הוא הייה בעייתי מקלל ומיתנהג בצורה מאוד לא יפה..(לא מכה!) מאז שאני קטנה רציתי מאוד אחות .. נידנדתי להורים שלי הרבה עד שהם הביאו לי אחות קטנה... ואז עד שבסוף הם הביאו לי אחות יש לה בעיות ריכוז והיא מאוד ילדותית לגילה..קיצר לא ילדה רגילה.. אבל בואו נעזוב את זה עכשיו.. מילדות הייתי ילדה שמנה מאוד עד שלפני שנה עשיתי שינוי ורזיתי 15 קילו... וזה ממה הטיב עימי.. התחלתי לדבר עם ילד בן 15 (אז הוא הייה גדול ממני בשנה) באיי סי קיו וזה היתפתח לטלפונים יום יומיים וקשר ממש הדוק וממש היתאהבתי עוד לפני שראיתי אותו... כאילו ראיתי אותו רק בתמונות והוא ראה אותי בתמונות.. אחרי 4 חודשים ניפגשנו ואז הוא התחיל להיתרחק הוא אומר שזה בגלל שהוא ראה כמה המרחק משפיע (הוא גר בבאר שבע) אבל אני חושבת שהוא לא אהב את איך שאני ניראת בכל זאת.. קיצר הבן אדם שיגע אותי.. כל פעם שהוא בא לחולון הוא מראה שהוא רוצה שנהייה יותר מסתם ידידים (מנשק אותי) ושהוא חוזר לבאר שבע כאילו הוא שוכח ממני לא מתקשר לא כלום.. אתן בטח מכירות את ההרגשה הזאת של להיות מאוהבת.. שאת מאוהבת את הנערה הכי מאושרת בעולם יש לך את הכח להיתמודד עם כל דבר... יש לך את הכח לשנות את העולם.. וזה כמובן מה שהייה לי כי הייתי מאוהבת בו אנושות.. אחרי שניתקנו קשר הייתי כמו מתה.. היית ממש גמורה לא הייה לי כח לכלום כל דבר הכי קטן הכניס אותי לדיכאון ובאמת שאיבדתי את שימחת החיים.. ואז אחרי 8 חודשים הגיע הזמן שהייתי צריכה לאסוף כוחות והפעם בילעדיו ואספתי..! עכשיו לעיניין אחר.. לאמא שלי יש 3 דודים אחד מבאר שבע אחד מרעננה ואחד מחולון.. לפני כשנה דוד שלי מרעננה חלה בסרטן ובמשך שנה הוא נאבק על חייו ובסוף הוא הבריא מהמחלה אבל איבד עין אחת.. זאת הייה תקופה מאוד קשה כי כל הכובד הוטל על כפתי... הייתי צריכה לא לבכות ליד אמא שלי כדי לעזור לה .. לא לבכות ליד אחותי כי היא לא הבינה מה קורה סביבה והייה עדיף שהיא לא תבין.. הייתי צריכה לטפל באחותי הקטנה כל הזמן ולידאוג להכל... אבל בסוף עברנו את זה..(באותה תקופה אני ולירן (שם בדוי) היינו חברים ובאמת שזה חיזק אותי..) שנה אחרי שהכל קרה בפסח השנה... הודיעו לאמא שלי שגם לאח הבכור שלה זה מבאר שבע יש סרטן וזה ממש יותר חמור.. התחילו לעשות לו טיפולים כימיים ושוב עברנו תקופה של גיהנום.. והפעם הייתי צריכה להיתמודד עם זה בלי לירן בלי הכוחות שהיו לי איתו.. אתמול עשו לדוד שלי בדיקה לראות אם הטיפולים עזרו והתוצאות לא טובות והרופאים אמרו שנישארו לו עוד חודשים ספורים לחיות... אני כבר לא יודעת מה לעשות כבר אין לי כח נפשית להיתמודד עם כל זה... אני כבר לא יכולה לראות את אמא שלי סובלת ואני גם לא עשויה מברזל.. אני גם בן אדם... ואני לא יכולה לבכות לידה או ליד אחותי ואני צריכה לטפל בהכל... ואני הולכת לאבד את הדוד שאני הכי קשורה אליו אני לא יכולה יותר, ואל תגידו לי להאמין או להיתפלל לאלוהים כי את האמונה שלי בו מזמן איבדתי אני כבר לא מאמינה באלוהים....ואני כבר לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות בבקשה עזרו לי החברות שלי איתי והן מעודדות והכל אבל זה לא עוזר עדיין.... תנו לי עצה איך אני יכולה להיתגבר על כל הדברים האלה ?!

את נשמעת כמו נערה מאד נבונה ובוגרת. אבל נראה לי שאת במצב שנאלצת לקחת על עצמך יותר מדי. אין לי דרך כמובן להגיד לך איך לפתור את הבעיות, וכמובן שסרטן היא מחלה קשה שמשפיעה על כל המשפחה והאנשים הקרובים, אבל יש דבר שלדעתי חשוב שתעשי לפני שתרגישי שאת מתמוטטת. הדבר הזה הוא לגשת לאמא שלך, ולדבר איתה. את יכולה גם לכתוב לה, אבל באיזושהי דרך היא חייבת להבין שאת עדיין ילדה, שיש לך הרבה דברים שמטרידים אותך ושקשים לך, גם בתוך המשפחה וגם בחיים האישיים שלך. שמצב בו את מרגישה שאת לא יכולה לבכות לידה, אלא צריכה להיות "מברזל" הוא לא מצב שכדאי להמשיך בו. אני מבינה שלכולכם בבית קשה, אבל את באמת רק נערה, ילדה מבחינות מסויימות. כשתהיי אמא, אני בטוחה שתוכלי לתת הרבה מאד בטחון לילדים שלך, אבל עכשיו זה התפקיד של אמא שלך ואבא שלך. ואם אבא שלך הוא לא מישהו שאפשר לדבר איתו, חשוב שתדברי עם אמא. אם בבית הספר יש לך יועצת, וזאת מישהי שנראית לך שאפשר לדבר איתה, לכי לדבר איתה. שיחה עם אדם שיוכל להבין מה שעובר עליך ואולי גם לייעץ לך תוכל לעזור לך מאד. העיקר, שיראל, תמצאי דרך לא להשאר לבד. למרות שאת נשמעת לי כמו נערה מאד חזקה, נדמה לי שאת גם מאד לבד, וחשוב שלא תשארי ככה!

אני לא ממש רוצה לדבר עם אמא שלי בשלב הזה כי אני יודעת שמאוד קשה לה ואני רוצה להראות לה שגם אני חזקה כדי שגם היא תיהיה... אני לא רוצה להגיד לי שאני מרגישה עומס כל כתפי כי היא סתם תתאכזב שהיא גורמת לי לסבל ואני לא רוצה שהיא תחשוב ככה... אני בכל זאת אני צריכה לשמש לאחותי עכשיו אמא קטנה כי לאמי לא יהיה הרבה זמן להקדיש לה ואת הזמן הזה אני צריכה למלות.. יש לי חברות שתומכות בי מאוד ועוזרות לי בכל אני לא ממש לבד.. אבל יש לי תחושה שאם לירן הייה איתי הייה לי יותר קל לעבור את זה כי הקטע עם לירן מאוד הכאיב לי ובמשך 8 חודשים ניסיתי לשכוח אותו בכל דרך אפשרית אבל לא הצלחתי.. וזה ממש משפיע עלי במיוחד ברגעים קשים שאני הכי זקוקה לו.. אומרים לי שכל מה שאני עוברת זה יטיב עימי בעתיד כי אני ידע יותר על החיים וכבר עכשיו אני מאוד בוגרת לגילי.. אבל אני לא חושבת שיש בי כח לעבור את כל זה... ואמא שלי רואה כמה קשה לי למרות שאני מישתדלת להסתיר אבל אני לא חושבת שזה יהיה נכון גם להגיד לה את זה... תודה על ההקשבה ..