האם להמשיך בטיפול כשאין כימיה

שלום וברכה, מידי פעם אני כותבת כאן ומצאתי שזה עוזר לי. אני בטיפול פסיכולוגי מזה 3 חודשים הענין הוא כזה: לפני כמה ימים הגעתי לפגשיה אם הפסיכולוגית שלי הייתי עיפה וכו' תוך כדי שיחה איתה היא שאלה מה אני מתכונת לעשות שנה הבאה לאחר שעזבתי את עבודתי מרצון, אמרתי לה שאני לומדת ורוצה לסיים את התואר מהר יותר......... היא שאלה איזה תואר אני עניתי לה. תגובתה הפתיעה אותי, היתה בה נימה של כעס ומעט תיסכול, היא אמרה לי את לומדת ולא סיפרת לי ?! כל מי שמגיע אלי מספר כזה דבר ואת לא מספרת כלום , אמרתי לה לא הסתרתי כלום פשוט לא חשבתי שזה רלוונטי ולא ייחסתי לכך חשיבות ומאחר ולא היתה לי הזדמנות לכן לא סיפרתי. היא ענתה לי תראי, את בראש אחד אחר משלי אני בראש אחר משלך אני מנסה ליצור קשר ביננו אבל פשוט לא הולך לי אתך , חלק מהענין לספר דברים גם אם הם לכאורה אינם רלוונטים זה כדי ליצור קשר...... היא המשיכה לדבר אבל אני לא כל כך הקשבתי. אני חושבת שלאחר משפט" את בראש שלך ואני בראש אחר אני מנסה ליצור קשר ולא הולך לי" אין לי טעם להמשיך אצלה בטיפול, מאחר ואם היא חושבת שאין ביננו כימיה לאחר שלושה חודשים מדוע אני יגיע אליה? התקשרתי לבטל את הפגישה אתה וגם הסברתי את עצמי, היא אמרה שהיא לא מבטלת ומשאירה את הפגישה ומחכה לי ומקווה שאני יגיע. (וכן אמרה שאכן היא אמרה את הדברים שאני אמרתי לה בטלפון שהיא אמרה, אבל היא לא התכוונה, ומה זה משנה מה השאר כך זה אני, אני גם חושבת כך אך היא זו שעשתה השוואה לשאר מטופליה ) הייתי שמחה לו היתה מבטלת את הפגישה וכך זה היה לי לעזר לשכוח ממנה ומשלושת החודשים האחרונים, תשובתה עדין השאירה את הדלת אליה פתוחה , ואני חושבת לעצמי האם יש לי טעם לחזור אליה בכלל?! מה דעתכם? יעל נ.ב מאוד קשה לי להיפתח אני לא ילך לפסיכולוגית אחרת, אני פשוט יפסיק ללכת. בגלל שכל כך קשה לי הקרבה והיכולת להיפתח אני חושבת שניפגעתי מדבריה מאד( יש בזה חוסר הבנה אלי ולאופי שלי).

נורא כואב לי לקרוא מה שאת כותבת. אבל אני חושבת שלמרות שיתכן והפסיכולוגית שלך מעדה, כלומר, הכניסה את עצמה יותר מדי לתוך התמונה (את הרגשות שלה, ציפיות שלה וכו') בכל זאת כדאי ללכת לפגישה כדי לדבר על זה ולסגור דברים או להתקדם מאותו מקום הלאה. אם תביני בדיוק מה קרה ולמה, תהיה לך יכולת טובה יותר להתמודד עם כל החלטה שלא תעשי. אני מקווה שהיא תהיה מספיק הגונה כדי לעזור לך להבין מה קרה, ולא לטשטש דברים... סיפור אישי - גם אני כתבתי כאן לא מעט ואחד הלבטים שהיו לי היה ביחס לפסיכולוג ולמידת ההתאמה בינינו. הדברים התדרדרו ככה שתקופה שלמה היינו במאבק כוחות קשה מאד, אבל מה שהיה בשבילי נורא הוא שהוא באמת כעס עלי, ממש כעס אני מתכוונת. כעס על גבול השינאה. וזה היה נורא. המצב הזה גרם לי להרגשה מאד קשה, ועד עכשיו אני לא בטוחה מה יהיה בעתיד, האם אני אוכל לתת בו אמון. אני מבינה שהוא אדם, ושכל פסיכולוג הוא אדם, אבל היה משהו שבעיני היה לא מקצועי בסיטואציה שנוצרה וזה גרם לי לאומללות קשה מאד. אבל משהו השתנה, והעיקר הוא שמאז שהבנתי את מה שקרה, ומאז שהוא היה מוכן לקבל את הפרשנות שלי, ולהודות באמת, הרבה יותר קל לי. קודם לא יכולתי להכיל את המצב הנוראי הזה, ועכשיו, עם ההבנה גם קרה איזה שינוי. אין ספק שמה שהפסיכולוגית שלך אמרה יכול להיות פוגע, ונובע ממנה ולא כל כך ממך. אבל אולי, זאת יכולה להיות נקודה שתקדם אתכם. אולי יש עוד מקום ליצור קשר, דווקא מהמשבר הזה... אני לא מכירה אותך, ולא אותה. יכול להיות שפסיכולוגית אחרת תדע לגעת בך יותר טוב. את צריכה להקשיב ללב שלך, אבל פגישה נוספת, בעיני, מתבקשת.

אמנם היא למעשה "תקפה" אותך, אך הרגש שהיא הביעה הוא רצון להתקרב אליך ותסכול מכך שהיא לא בטוחה שהיא עושה את זה מספיק טוב. בבסיס, אם כך, מדובר ברצון לקירבה, ולא בחוסר אכפתיות. זה לא אומר שאת צריכה לסלוח או לשכוח, אבל אולי בתוך התמונה המכאיבה הזאת, זאת יכולה להיות נקודה חיובית.

יעל שלום נראה לי שהדיאלוג שהתרחש כאן כבר נתן לך את קצה החוט אותו רצית. אוסיף רק שלדעתי את חייבת להגיע לפחות לפגישה אחת נוספת. עם כל הכעס שלך (שקצת נרגע לפי דבריך) את עלולה להשאיר כאן משהו פתוח שעבורך יהיה לא טוב. לא ללכת זה כאילו להעניש אותה על כך שפגעה בך, אבל זה למעשה להעניש אותך. חשוב מאוד לברר מה קרה, למה היא אמרה מה שאמרה, למה את נפגעת כל כך, למה לא יכולת להגיב על כך מייד בפגישה אלא לקח לך זמן לעכל את זה וכו'. יתכן שתגלי שדווקא הדו-שיח הזה ישמש מפתח משמעותי לטיפול שיגרום לכך שתהיה ביניכם כימיה טובה וזורמת. כאשר לא מדברים על מה שמטריד הדברים נתקעים. שיחה בטלפון במקרה כזה באמת איננה מתאימה, היא עלולה רק לחזק את הקושי ותחושת העלבון. גם אם את בטוחה ברצונך לעזוב, מה שכנראה כבר לא נכון, כדאי להגיע לפגישה הבאה שנקבעה ביניכם. לסיום, אני ממש לא בטוח שאין ביניכם כימיה. קיומו של כעס לא אומר בהכרח שהקשר אינו מתאים. אולי הכעס שלך, זה שמבוטא, וזה שלא מבוטא, הוא הסיבה העיקרית לפנייתך לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן