שיתוף ושאלה

שלום, אני במצוקה בת 33.5 רווקה גרה בבית ההורים האווירה בבית חולה,אבא סובל מדיכאון קשה מאוד סגור ועצבני ההורים פנסיונרים,וכן מאוד שמרנים פרימטיבים ולא מתפשרים חונכתי לכבד אותם וזה דפק לי את החיים כי הכל שקר וכזב אני סובלת מאחר ועברתי מסע בתוך עצמי,המודעות רק עוללה לי בעיות ניסיתי להבהיר את רגשותיי להוריי אך אין עם מי לדבר... אני לא מסוגלת לקשור קשרי חברות שלא נדבר על זוגיות אני לא עובדת רק אובדת עצות גם גיליתי כי כל חיי ברחתי אל חייהן של החברות שלי שהתאהבתי בהן וכיום אני בחיי לבד בלי כלום רק מבטם המאוכזב של הוריי איך הגעתי עד הלום ואין באפשרותי לשלם שכר דירה כי אין לי כסף מה עושים? לאן בורחים הפעם?

אני קוראת את המכתבת הכואב שלך.. צר לי על החיים שאת עוברת.. מה שכן, עושה רושם שנמאס לך מהמצב ואת מעוניינת בינוי כלשהוא. טיפול יכול לתת לך גב והבנות למה שתעשי הלאה ולדחוף אותך לשינוי. ניתן דך קופת חולים, אך קודם עלייך למצוא עבודה. עבודה כלשהיא רק על מנת שתוכלי לחסוך מעט ולהרשות לעצמך טיפול והתקדמות לעצמאות. אל תוותרי, גם אם העבודה היא קשה. אינך מחויבת לחיות את חיי הורייך לנצח. ובכלל. תני לעצמך צאנס להיות מי שאת ולהתפתח למה שאת רוצה להיות. אני מאחלת לך בהצלחה....לאט לאט אני מאמינה שעם הרבה רצון ותמיכה של איש מקצוע(תחילה) תוכלי להתחיל חיים חדשים, חיים שיותר מתאימים לך.

יש לי חברה שהיא כמעט בת גילך וגם היא יושבת וחושבת אייך לצאת מהפלונטר הזה של ההורים. העניין הוא שכל מה שאת צריכה הוא לבחור. את יכולה להמשיך לכבד את ההורים שלך אבל להמשיך בחייך וכמו שהלוחמת אמרה הצעד הראשון הוא למצוא עבודה. העבודה לא תתן לך רק את האפשרות לחסוך כסף לדירה אלא בנתיים היא תוציא אותך מהבית לכמה שעות ביום זהו יופי של איוורור בנוסף לזה תנסי לחפש לך בחיים את הדברים הקטנים ופשוט תנסי לקיים אותם כמה שיותר אם אלו מחשבות שעושות לך טוב או אפילו יצירה חוגים מסויימים... מה שנקרא להרים את הראש מעל המים עד שתגיעי לחוף מבטחים. ואם את צריכה רעיונות ותמיכה יהיו כמה שישמחו לעזור לך...

יש לי חברה שהיא כמעט בת גילך וגם היא יושבת וחושבת אייך לצאת מהפלונטר הזה של ההורים. העניין הוא שכל מה שאת צריכה הוא לבחור. את יכולה להמשיך לכבד את ההורים שלך אבל להמשיך בחייך וכמו שהלוחמת אמרה הצעד הראשון הוא למצוא עבודה. העבודה לא תתן לך רק את האפשרות לחסוך כסף לדירה אלא בנתיים היא תוציא אותך מהבית לכמה שעות ביום זהו יופי של איוורור בנוסף לזה תנסי לחפש לך בחיים את הדברים הקטנים ופשוט תנסי לקיים אותם כמה שיותר אם אלו מחשבות שעושות לך טוב או אפילו יצירה חוגים מסויימים... מה שנקרא להרים את הראש מעל המים עד שתגיעי לחוף מבטחים. ואם את צריכה רעיונות ותמיכה יהיו כמה שישמחו לעזור לך...

שלום אינך יכולה לברוח מעצמך, תפגשי אותך שוב ושוב. מאחר ומדובר במכלול של בעיות שכל אחד בפני עצמה מורכבת נדרשת כאן תוכנית ארוכת טווח שמטפלת ברכיבים השונים כל אחד בנפרד. למעשה הגעת כרגע למצב של חוסר תפקוד מוחלט וממצב כזה אי אפשר לקפוץ מייד לשיפור מוחלט. אני לא בטוח האם גם לך אין דיכאון ברמה כזו או אחרת. אינני יודע איזה סוג טיפול עברת והחמיר את מצבך, אבל די ברור שאת זקוקה לעזרה מקצועית חיצונית ושלא תצליחי כעת לעשות הכל לבדך. אני מציע להתייעץ עם פסיכיאטר כדי לבדוק האם יש צורך בטיפול תרופתי שיוכל לתת לך כוחות רבים יותר להתמודד ובמקביל לבדוק אילו סוגי טיפול את יכולה לקבל במסגרת השירות הציבורי, בין אם פסיכולוגי ובין אם איש מקצוע אחר כמו עובד סוציאלי וכו'. העניין הוא להתחיל לעשות משהו ולא להשאיר את המצב סטאטי כפי שהוא כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, כמו שד"ר קפלן כתב, נראה שיש לך כמה בעיות מה שהופך את הכל למורכב, ואת החיים שלך לתקועים. לדעתי יש לטפל דברים, בכולם, אבל יש גם סדר פעולות. גם אם אינך יכולה לעבוד עכשיו, עבודה צריכה לקבל עדיפות על פני יצירת קשר כזה או אחר עם ההורים או עם אנשים אחרים. עבודה היא עצמאות, עצמאות היא חיים בוגרים. עבודה מאפשרת גם יחסים יומיומיים עם אנשים ויכולה להביא לשיתוף פעולה, ידידות, ואף לחברות. לכן, לדעתי, גם אם כל השאר לא מסתדר, ולא מתקדם, ונראה מאד רע - את צריכה למצוא את הדרך, האיטית והבטוחה, להגיע לעצמאות כלכלית. זה א'ב'. בהמשך, כשיש לאדם בסיס, הוא יכול לטפל לאט לאט בכל מיני דברים אחרים. אם אין אוכל, (אני מבינה שיש לך אוכל, כמובן) קשה מאד לטפל בנפש. ואז הנסיון לטפל בנפש יכול ליצור גם סיבוכים. זאת כמובן רק דעתי הפרטית, והכרגיל קצת שחור לבנית.

תודה לד"ר אורן ולכולם