בעיות שינה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

01/07/2004 | 09:11 | מאת: טרילילו

שלום לכולם, מעט רקע: אנו הורים לילדה בת שנה וחצי, בת ראשונה.. בחודש האחרון יצא שבתי לא הרגישה טוב ואיכשהוא, כנראה מתוך רצון שלי (פחות שלה) לקחתי אותה למיטתנו.. הילדה, כנראה, מהפעמיים שלוש הספורים הללו – התרגלה! בכל אופן, בשבוע האחרון היא חלתה באבעבועות וביומיים שלושה הראשונים של המחלה נתנו לה להירדם איתנו במיטה ואח"כ מעבירים אותה למיטתה (רק כשהיא רדומה, כמובן!, אחרת יהיה סרט) ביום הרביעי כשהיא כבר הרגישה הרבה יותר טוב, החלטנו שאנחנו מתחילים להחזירה למסלול רגיל (הווה אומר; בקבוק במיטה ולישון. ביום הראשון, היא פשוט צרחה בלי הפסקה במשך שעה ולבסוף נרדמה בלי לשתות מהבקבוק (אחרי שעה של בכי היא עדיין בכתה מתוך שינה בכי קטן כל פעם לסירוגין – נדמה היה מתוך היעלבות כנראה!) ביום השני אותו דבר- היא פשוט לוחמת וחזק! ביום השלישי – שזה אתמול! כנ"ל… ושוב לפנות בוקר … הערה: אני נכנסת מדי פעם ומנסה להסביר ואיך שאני הולכת היא בהיסטריה של בכי.. הפחד שלנו הוא שאנחנו נגרום לה לטראומה מהחדר והמיטה שלה.. כי מה שקורה עכשיו זה שאיך שאני מכניסה אותה לחדר היא כבר נתלית עליי בהיסטריה של בכי.. מאוד… מאוד… מאוד קשה לנו! שאלתי: האם אנו פועלים נכון?? ומהי הדרך?? האם מה שקורה לה לגיטימי? אנא עיזרו לנו.. תודה מקרב לב, ההורים ..

01/07/2004 | 21:17 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ט. שלום הרגל מיטת ההורים מפתה מאוד ובקלות הוא יכול להפוך להרגל שלא ניתן היה להפסיקו. עם כל הקושי שבעניין תהיו חייבים להחזיר אותה למיטתה. אחת האפשרויות למצב ביניים הוא לשים מזרון על הרצפה ליד המיטה שלה ואחד מכם ישכב לידה, לפחות עד שהיא נרדמת בימים הקרובים. גם את ההרגל הזה יהיה צריך להפסיק אבל זה יהיה יותר קל מתוך חדרה שלה. כמו כן, אפשר להתחיל להנהיג טקס שינה בו מתרחצים, אוכלים, נכנסים למיטה, שומעים סיפור, נרדמים. הטקס חשוב ורצוי לשמור על כלליו. ילדים צעירים אוהבים פעמים רבות לשמוע את אותו סיפור או אותו שיר לפני השינה. יתכן שאם חווית הפרידה תהיה קלה יותר היא תוכל לוותר על מיטתכם במהירות רבה יותר. בכל מקרה, לא כדאי לתת לזמן לעשות את שלו. הוא לא יעשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

02/07/2004 | 11:58 | מאת: טרילילו

ד"ר קפלן היקר, ראשית תודה על התשובה המפורטת.. אבל!! , כפי שציינתי - היא לא מוכנה להיכנס לחדרה.. ואגב ה"טקס" שדיברת עליו היה מונהג והוא ממשיך להיות מונהג עד הקטע של הכניסה לחדרה.. כרגע, המצב הוא שאנחנו תקועים עם קטע השינה ומה שקורה (כדי למנוע טראומה ) הוא שאנחנו מכבים האורות בבית והיא יושבת איתי או עם אביה בסלון עד שהיא נרדמת לבד ואז מעבירים אותה בזהירות לחדרה. אין בעיה ל"התעקש" - יש בעיה עם מה שקורה מזה ... אני לא מעוניינת לפתח לה את התכונה הזאת.. במידה ויש לך עוד רעיונות - נשמח!!ושוב תודה..

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית