לדר' קפלן

לדר קפלן שלום, יש לי בעיה שמאד מטרידה אותי ואודה על התיחסותך: בכל פעם שקרובת משפחה של בעלי פוגשת בבני היא טורחת לציין "שהוא פוזל..", אצין כי לקחנו אותו לשני רופאים מומחים ומובילים בתחום שקבעו חד משמעית שלילד אין פזילה אלא זהו מבנה עיניו והדבר הנו "עינין מבני חסר חשיבות"..:-כשהיה קטן זה בלט יותר אך עם גדילתו למדתי פחות להתיחס לעינין, אולם כל פעם שמשהו מעיר משהו בעינין אני מתכווצת פנימה, נעלבת עד דמעות וחשה שכל העולם חושב כי בני פוזל ורק הגברת הזו היחידה שמעיזה לאמר בפנים. איני יודעת מדוע אני כל כך נעלבת כשמישהו מדבר על עיניו ובאותו יום אני לא מסוגלת לעשות כלום מלבד לחשוב על זה. איך מתמודדים עם העינין, למה אני מרגישה שהשמים נופלים עלי למשמע כל התיחסות לעיניו, איך להגיב ואיך ללמוד להתעלם ןלהמשיך הלאה. איני יודעת כיצד להגדיר את מצבי אך אני יודעת כי אני במצוקה- אני משתגעת איך אנשים לא רואים מה שהרופאים ואנו רואים ויודעים שלילד אין בעיה?!!, מחכה לכל תגובה, בברכה, ש.

היי ש., אני מקווה שזה בסדר שאני גם מתייחסת. אני חושבת שלאנשים יש צורך לפעמים להגדיר ולחפש מה לא בסדר. דברים שנראים להם יוצאי דופן לפעמים פחות מתקבלים ומעלים שאלות. כנראה שאם ההערה מציקה לך, אולי גם את לא שלמה עם מראה העין של בנך. אם באמת אין בעיה, אז אין בעיה...מה חסר לך? מה מפריע לך? האם זו ההערה של הגברת ההיא? מה ניתן לעשות על מנת שהערות של אחרים לא יפריעו לנו? ברגע שתהיי את שלמה עם מראה העין של בנך, ההערות פחות יפריעו. כי את תהיי שלמה עם זה. אולי זה בכלל מראה ייחודי? אולי זה מייחד אותו מאחרים וככה הוא מרגיש יותר מיוחד? השאלה היא איך מסתכלים על דברים וכמה מקום נותנים להערות של אנשים שונים. כולנו מיוחדים בצורה שלנו ובאישיות שלנו וחשוב שכל אחד ידע במה הוא מיוחד ... זה כל הקסם.

רק רציתי לאמר תודה.., את כ"כ צודקת... ובכל זאת,על אף שאין בעיה רפואית, הענין המבני אכן מפריע לי.העובדה שלא ניחתי בעודף ביטחון עצמי.. ולעומת זאת בשפע רגישות.. לא תורמת לעינין. השאלה איך לומדים לקבל דברים בפרופורציה -הרי יכול היה להיות משהו יותר גרוע חלילה ויחד עם זאת להתעלם מאנשים רעים.., מקווה שאצליח איכשהו, בכל אופן, תודה..

ש. שלום הורים רבים מרגישים שהילד הוא חלק מהם. לכן כל פגיעה שיש לילד וכל פגיעה כלפי הילד נחווית ע"י ההורה כחץ בלב שמכאיב מאוד. העלבון שלך הוא טבעי ואת לא חייבת להתעלם מכך. את יכולה לומר לקרובת המשפחה שלך שאת מבקשת לחסוך ממך את ההערות על עיניו של בנך. אפשר לנסח את זה באופן עדין כדי לעשות לעשות מזה דרמה משפחתית, אבל בהחלט ניתן לשים את הגבול. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר קפלן שוב שלום, קראתי את תגובתך ואכן אני מתכוונת ליישם..,יחד עם זאת, ברור לי שלולא היה עינין עיניו כה בולט לא היתי "זוכה" להתיחסות מאותה קרובה חסרת טקט. רציתי אם כן לשאול כיצד אוכל אני להשלים עם העינין וללמוד לקבלו כפי שהוא ולא לצפות "לילד המושלם" מבחינה חיצונית. הרי ברור כי אין כל בעיה רפואית וזה עינין מבני בלבד! -כיצד אוכל אני ללמד את עצמי לא להתעלם מהעינין, אלא לקחת בפרופורציות נכונות, כי הרי ברור שעוד אזכה להערות מעליבות, ואיני רוצה למצוא עצמי עם אותו חץ בלב כל פעם מחדש.., היש דרך?.., בברכה, ש.

לדר קפלן שוב שלום, קראתי את תגובתך ואכן אני מתכוונת ליישם..,יחד עם זאת, ברור לי שלולא היה עינין עיניו כה בולט לא היתי "זוכה" להתיחסות מאותה קרובה חסרת טקט. רציתי אם כן לשאול כיצד אוכל אני להשלים עם העינין וללמוד לקבלו כפי שהוא ולא לצפות "לילד המושלם" מבחינה חיצונית. הרי ברור כי אין כל בעיה רפואית וזה עינין מבני בלבד! -כיצד אוכל אני ללמד את עצמי לא להתעלם מהעינין, אלא לקחת בפרופורציות נכונות, כי הרי ברור שעוד אזכה להערות מעליבות, ואיני רוצה למצוא עצמי עם אותו חץ בלב כל פעם מחדש.., היש דרך?.., בברכה, ש.