חרדה, עבודה ואבא לא מבין

הנני בת 28, סובלת מהתקפי חרדה. בימים האחרונים הודיעו לי כי התקבלתי לעבודה חדשה - בה חפצתי נורא.אך קשה לי עם זה, כי אני בעיצומה של תקופה קשה בשל התקפי החרדה. בנוסף, חברי לשעבר רוצה שנחזור להיות יחד למרות שלא היה לי טוב איתו אבל אני אוהבת אותו. יומיים לאחר הפרידה תקפו אותי התקפי החרדה (לפני כחודש וחצי). בנוסף לכך, אבא שלי חושב שהכל בראש שלי ולא חסר לי כלום ולא מבין באמת מה אני עוברת בהתקפי החרדה. אימי יותר מבינה בעניין....לא שאני צריכה לשים לב לדבריו, אבל אני שמה לב. יש לי דירה שכורה בנפרד מהוריי, אך בשל מצבי אני נאלצת להיות אצלם, אינני מסוגלת להיות לבד בדירתי. מה אני עושה עם כל הבלאגאן? יצוין, כי אני מטופלת אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית ולא הגעתי לתובנות מעניינות. יש הצעות?

הי אור. את מציינת מספר דברים שקורים במקביל, דברים שיכולים להיות מצד אחד מאוד חיוביים ומצד שני גם מלחיצים. אין ספק שעבודה חדשה משמעותה הכרות עם אנשים חדשים , דרישות חדשות, מערכת ציפיות חדשה ולכן הגיוני שישנו חשש מסויים. הדבר השני הוא החזרה לחבר. הדבר מוכר לי מאוד. לפני כשבועיים נפרדתי מחבר שלי לאחר 8 שנים יחד. גרנו ביחד בארבע השנים האחרונות וניהלנו משק בית משותף. גם אני אוהבת אותו מאוד, אבל ברור לי שלא נהיה יחד. כאשר מערכת יחסים נגמרת, ברור שיהיו לזה השפעות על החיים ומבחינות מסויימות טוב שכך. אני החלטתי להכניס שותפה לדירה, בדיוק כדי שלא אאלץ לחזור להורי (אני בת 29). בעבר העברתי עליהם ביקורת על כך שאינם מבינים אותי, ומשפטים כמו "מה חסר לך בחיים?" או "כל אחד היה מתחלף איתך" הם משפטים שגרתיים. אנשים שלא חוו מצבים נפשיים קשים או אנשים שאינם מטפלים במצבים כאלה מתקשים להבין את העומס הרגשי שלכאורה אינו תלוי נסיבות חיצוניות. אני יודעת שברגעים הקשים, הדבר הקוסם ביותר הוא לחזור אחורה, ולו רק כדי להפסיק את החרדה. אבל חשבי על הטווח הרחוק (קשה, אני יודעת) ואת כבר חודש וחצי אחרי. כל יום שעובר יהיה קל יותר ועצה שלי- תנסי לחזור הביתה. תסתכלי לשדים 'בלבן של העיניים' ככה הם פחות מפחידים. אפרת

אנשים לא מבינים כמה קושי קיים בהתמודדות עם בעיות של חרדה על כל גווניה. בין אם זה התלבטות בין אם לקחת כדורים או לא, ומה יקרה אם לוקחים ובדיוק קיבלנו עבודה חדשה שמעניינת אותנו אבל איך נתמודד הרי אנחנו מותשים ועייפים ומפחדים- כל אחד עם הפחדים שלו. ואיך מתחייבים לגבי מחר? איך אפשר בכלל? לא פשוט...

אור שלום את מציינת שאת בטיפול משולב אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית. אני מתקשה למצוא טיפ מהיר שיוכל לעזור כאשר ברקע יש שני אנשי מקצוע שמכירים אותך בצורה אישית ואת מרגישה שהם לא עוזרים. צריך לנסות להבין מה קורה ולמה אין התקדמות בטיפול. זה תלוי כמובן באורך התקופה שהמצב נראה כפי שאת מתארת וכמובן באורך הטיפול. יתכן שנדרש שינוי בתרופות, יתכן שיש משהו שעדיין לא פוצח וצריך להתייחס אליו. אני מציע שבפגישות הבאות עם המטפלים שלך תעלי את השאלה בצורה ישירה ותנסי לברר כיצד ניתן להתקד או לפחות להבין מה עוצר את ההתקדמות. את צריכה לקחת בחשבון שלעיתים יש תהליכים טיפוליים שאורכים הרבה זמן, ויתכן שזו התשובה שתקבלי. במידה ואת מרגישה בנוח בטיפולים הללו יש אפשרות שאין מה לעשות בטווח הקצר וצריך להשקיע בטיפול ולהמתין בסבלנות עד שהשיפור יגיע. בברכה ד"ר אורן קפלן