דיכאון המשך

מצטערת , כנראה לא העברתי נכון את הדברים... כשכתבתי שרמבם מבחנתי זה המוצא האחרון לא חשבתי שכל הפסיכאטרים נימצאים ברמבם...התכוונתי שלפנות לעזרה דרש ממני הרבה כוחות ואני יודעת שאני יכולה ללכת גם פרטי וגם ידעתי שאם רופא המשפחה שלי היה מברר בסופו של דבר הייתי מגיעה לרמבם .אבל העובדה שמתוך היאוש שאני נימצאת בו, עד שהעזתי לבקש עזרה נתקלתי באטימות ,דיכאה אותי יותר.(ואני יודעת שלכולם כאלה). אני יודעת שאני חייבת עזרה ושאין לי דרך אחרת לצאת מהמצב הזה אבל אני לא מצליחה לעזור לעצמי , אני יודעת שטיפול זוהי הדרך היחידה בשבילי אבל אין לי את הכוחות לפעול בכיוון הזה . אני פשוט ויתרתי . מבחנתי להמשיך לישון את סוף החיים זה מעולה אבל אני יודעת שאני לא יכולה. בבקשה תגיד לי משהו שיגרום לי להיתעורר מהתרדמת שאני נימצאת בה כי הדיבורים החיוביים שלי עם עצמי לא שוים כלום. חוץ מזה לא התיחסת לנושא "המחשבות הרעות" שדיברתי עליו ... תודה מראש מירב

אל תוותרי לעצמך,אם לא תנסי לאסוף את שברירי הכוחות שיש בך, אלו שהביאו אותך לכתוב בפורום הזה, תמשיכי זמן רב "לחיות" במצב הנוראי הזה ואולי אף תגיעי לרמות של סבל שלא שיערת שקיימות, וחבל..., נסי לברר על מטפל וטיפול שיתאים לך. הצעד הראשון תמיד הכי קשה לביצוע, אבל הוא משתלם... את יכולה לנסות לשתף אדם קרוב אליך בחוסר האונים ולבקש שידרבן אותך לפעול בכיוון, אם יהיה לך קשה לומר זאת במילים תנסי להראות לאותו אדם את ההודעות שלך כאן. ככל שעובר הזמן ואת לא עושה דבר את יותר סובלת וכל יום בטח נראה כמו נצח , סיוט שלא נגמר, אבל בגדול הסיוט הזה בידיים שלך, ואני מאמינה שתצליחי לדחוף את עצמך ולמצוא טיפול... מקווה שבקרוב תרגישי יותר טוב, ותבשרי לנו על כך...

מירב שלום הדברים שאת כותבת מדאיגים ואת זקוקה לטיפול באופן דחוף, או לפחות לשיחה עם איש מקצוע לצורך אבחון מסודר. לא משנה כיצד תעשי זאת, אבל אין מקום להמתין. אני מציע שתשוחחי עם הוריך ותבהירי שזה המצב ושנדרשת פניה דחופה לטיפול. תני להם או לאדם קרוב אחר שאת סומכת עליו לארגן את הפגישה. המחשבות הרעות שתיארת דורשות התייחסות, אני לא יודע לומר במה מדובר בהיכרות וירטואלית, אך התמונה הכללית דורשת כאמור התייחסות רצינית. יש צורך שתראי פסיכיאטר באופן דחוף גם אם התכוונת במקור לפנות לטיפול במסגרת אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן