לעזוב טיפול מתוך בהלה

באחת הפגישות שלי עם המטפלת שאלתי אותה פתאום על מטרת הטיפול ורמזים לרצון שלי לעזוב. כיצד היה עליה להגיב ?

מתוך היכרות עם תשובות של מטפלים, מן הסתם היא שאלה אותך מה לדעתך מטרת הטיפול... שאלה הגיונית - את מגיעה אליה לטיפול, ולכן איפשהו בתוכך מצויה התשובה לשאלה הזו. עזיבה מתוך בהלה מובנת. אבל זה בדיוק השלב שבו צריך לחרוק שיניים ולהישאר כדי לעבוד - בתוך הטיפול - על מה שעלה והביא איתו את הבהלה הזו. תראי, המטפלת לא יכולה להכריח אותך להישאר בטיפול - הוא שלך, והבחירה אם להישאר או לעזוב היא שלך. אני מניחה שהיא אמרה לך, שלדעתה את לא צריכה לעזוב דווקא בשלב הזה, ושזה מאפיין אותך בכל מיני תחומים בחיים (בריחה מהתמודדות עם דברים מאיימים). אם זו התגובה הנכונה? לא יודעת. חושבת שכן, אבל לא יכולה לומר בודאות משום שרק את והיא מכירות את הסיטואציה לעומק, וכך גם את מה שהוביל לנקודה המסויימת הזו.

שרון שלום אני לא חושב שיש דרך אחת נכונה בה היה עליה להגיב. סביר להניח שהיה צריך לברר מדוע הנושא עולה ולהתחיל לנהל דיאלוג לגבי זה. יכול להיות שהאופן בו את שואלת את השאלה מספר משהו על מה שקורה לך בטיפול. את לא מעלה את זה כדיאלוג שבו את מעלה דבר אחר, היא עונה במשהו ומתחיל להיווצר תהליך, אלא מתמקדת רק בהיבט של המטפלת והאופן בו הצליחה או לא הצליחה לעמוד במשימה שהוצבה לה. הנושא המרכזי והוא הטיפול, הקשר ביניכן, מדוע עלה נושא המטרות והעזיבה אינם מקבלים התייחסות. אולי על זה כבר קיבלת תשובה ואז הערתי לא רלוונטית, אבל זו בולט ומזמין מחשבה על מה שהתרחש. לפעמים שאלות כאלה מעוררות בהלה או מספרות על רצון לעזיבה מתוך בהלה, אך לפעמים זו דרך לבדוק עד כמה רוצים אותי, עד כמה יכולים להכיל אותי, לתת לי באמת מענה שמתאים לי בדיוק. בברכה ד"ר אורן קפלן