דיכאון

אני בת 25 וכבר שנתיים שאני לא עובדת או לומדת. אני כל הזמן עייפה ועליתי בתקופה זו יותר מ- 30 קילו. אני יודעת שאני בדיכאון אך כשביקשתי מרופא המשפחה שלי הפנייה לרמבם לטיפול בהפרעות אכילה הוא לא אישר לי. מבחנתי זה היה מוצא אחרון למצב שלי ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו.הוא לא נתן לי שום פיתרון אחר. הבעיה היא שבזמן האחרון יש לי מחשבות "רעות" למשל אתמול לא יכולתי לשתות חלב כי חשבתי שאחותי שמה בו רעל, או כשהייתי בחדר שלי לבד ושרתי מול הטלויזיה הרגשתי שכל מי שיש לו מקלט טלויזיה דולק איפה שהוא בארץ יכול לישמוע אותי או לראות אותי ומיד סגרתי את הטלויזיה. אני יודעת שלא באמת יכולים ליראות אותי וכאלה ... אבל באותו רגע זה ניראה לי אמיתי ומפחיד ביותר. גם שמתי לב שהזיכרון שלי ניפגע מאוד בתקופה זו. אני מפחדת לספר על זה שלא יחשבו שאני משוגעת. האם באמת אנ ימשתגעת? האם זה סימן לפרנויה אישיותית? או סוג כלשהו של חרדה?

מירב, ההפניה לרמב"ם, שלא קיבלת, אינה המוצא האחרון שלך. העליה במשקל היא (כנראה) סימפטום ולא הבעיה. את מודעת למחשבות ה"רעות", ואת יודעת שהן לא תקינות (בדיעבד). תבקשי מרופא המשפחה הפניה לפסיכיאטר ו/או פסיכולוג. ב - 3 מקופות החולים בכלל לא צריך הפניה, אלא פונים לבד לאיש מקצוע שעובד עם הקופה (לא ציינת באיזו קופה את חברה, ואני לא זוכרת אם כללית או מאוחדת מחייבות הפניה של רופא משפחה). הדברים שאת מתארת יכולים להעיד על כמה כיוונים, אבל אבחנה מקצועית תוכלי לקבל רק לאחר מפגש/ים עם איש מקצוע. לא כדאי להתמהמה ולחכות. תמיד יש אופציה של טיפול פרטי או טיפול במרפאה ציבורית.

מירב שלום זה שהרופא לא נתן לך הפניה זה לא אומר שבכך נגמרו האפשרויות שלך. חשוב מאוד שתהיי בעניין הזה יותר יוזמת ותפני בעצמך למרפאה. יתכן שתדרשי לתשלום ראשון של פגישה, בד"כ זה סכום נמוך למדי ואחרי מכתב עם אבחנה מהמרפאה תקבלי בקלות רבה יותר הפניה. כמו כן, אם את בדיכאון את צריכה לקבל טיפול נגד דיכאון, פסיכולוגי ותרופתי. גם כאן אינך צריכה טובות, את יכולה לקבוע תור, באופן פרטי או דרך השירות הציבורי ולקדם את העניין. אם את לא תקומי ותעשי משהו למען עצמך אף אחד לא יוכל לעשות זאת עבורך. אם יש אפשרות לקבל עזרה מההורים או חברים כדי להזיז את הדברים בקשי עזרה זו. חבל על כל רגע בברכה ד"ר אורן קפלן