המנעות

שלום אני בת 23 וגרה עם ההורים. כרגע מציאות חיי היא שאני לא עובדת ולא לומדת, אני יושבת בבית כמעט כל היום, לפעמים זוללת ומקיאה, אך זו אינה בעיתי העיקרית. הבעיה העיקרית היא שאני פשוט לא עושה כלום. אני לא רוצה לעשות כלום, אני מנותקת מכל ההתמודדויות שבחוץ. פעם עבדתי ולמדתי, אבל עזבתי את זה, לא יכלתי לשאת את הלחץ. יש בי אפתיה כזו בגלים. יש לציין שהייתי בטיפולים שונים בעבר והמצב רק התדרדר, אני גם נעזרת הפרוזק אבל זה לבולימיה, איני בדיכאון כלל. פשוט אני "מטושטשת" מנטאלית. מה יש לי? זאת בעיה? ההורים שלי נלחצו בהתחלה, עכשיו הם מקווה שזה יחלוף ואני אתחיל לעשות משהו בעולם בחוץ. אני אפילו לא הייתי אומרת שיש לי חרבה חברתית, כי אין לי. וגם לא דכאון. פשוט המנעות טוטאלית. הפרעת האכילה היא מדברים הבודדים שעדיין מעסיקים אותי קצת, אבל זאת לא הבעיה העיקרית.........אפילו לא מפריע לי לחיות כך. זה מאוד נוח, אבל שכלית אני יודעת שיש פה ויתור עצמי טוטאלי. זנחתי את הכל ואני לא יודעת מה יכול להזיז אותי לשוב ולהשתלב בחברה היצרנית איכשהו. מה אפשר לעשות?

בזמן האחרות הפרעת האכילה מתגברת כנראה.. ואני אפילו מרדימה את עצמי כדי לא "להיות". חיי חולפים בלי שאני חיה ממש. רק אוכל קיים העולם הזה לפעמים.

מישהי שלום את מתארת מצב עגום למדי וקשה לי להאמין שתצליחי בכוחות עצמך לצאת ממנו בקלות. קשה לי לומר ממה בדיוק את סובלת אבל כנראה שיש כאן כמה דברים. אני לא בטוח שאין היבט דיכאוני במצבך למרות ששללת אפשרות זו, העניין המרכזי הוא שאת תקועה במצב בו את לא עושה כלום בלי יכולת לשנות אותו. את זקוקה לטיפול פסיכולוגי מסודר וקבוע במקביל לטיפול התרופתי. צריך להבין שהמצב יכול גם להתדרדר ולא רק להישאר סטטי. אני מציע שתדברי עם הוריך ותבקשי מהם לעזור לך למצוא מטפל טוב כדי להתחיל תהליך שבסופו של דבר יוציא אותך מהקיפאון אליו נכנסת. בברכה ד"ר אורן קפלן