חוסר מימוש עצמי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אורן שלום רב, אני בת 26, בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות. אני עובדת כיום במקום עבודה בטוח וקרוב, בתנאים שמספקים את מחייתי ואף מעבר לכך. אולם, העבודה עצמה אינה משקפת את יכולותי ולו במעט. אני מרגישה תסכול רב מכך שאינני מממשת את עצמי כפי שהייתי רוצה. מזה שלוש שנים שאני מתחבטת לגבי עתידי המקצועי. אינני מצליחה אפילו לגלות/להצביע על התחום הספציפי המעניין אותי. לאחרונה למדתי שנה אחת גרפולוגיה- והפסקתי, ושנה אחת תקשורת (תואר 2)- והפסקתי באמצע מרצוני בתירוץ של חוסר עניין. אני נמצאת בתהליך של טיפול פסיכולוגי כבר תקופה ממושכת, והמסקנה שהגעתי אליה עד כה בנושא זה הוא שעדיין אינני מחוברת לעצמי, לרצונותיי ולרגשותיי מספיק כדי שאכוון ואנווט את חיי למטרות של מימוש עצמי. לכן רציתי להתייעץ איתך לגבי הפעולות שעלי לעשות על מנת להבין מה באמת אני רוצה מהחיים וממני. בברכה, אפרת.
כמה פעמים אפשר לדעתך להחליף את השם מבלי שיהיו נזקים בלתי הפיכים לאישיות? או במילים אחרות. אני אפרת וזהו. לא משנה יותר. כל האפרתיות האחרות שיסתדרו. דרך אגב, אני באמת אפרת!
יש הרבה "אפרת" בארץ... קצת קשה להוציא בלעדיות על שם, אלא אם ההורים ממש יצירתיים, ואז הילד סובל מזה במיוחד.
אפרת שלום יתכן שבאמת אינך צריכה להחליט דבר בשלב הזה. בגיל 26 עם תואר ראשון שום דבר אינו בוער. את לא חייבת לנקוט עמדה חד משמעית ולא לגבש זהות מקצועית כעת. מה יקרה אם ייקחו עוד שנתיים שלוש עד שתקבלי החלטה? נראה לי שהתהליך הטיפולי יוכל לשמש מקום מתאים לבדוק את הנטיות שלך עד שתגיעי להחלטה הנכונה ביותר. אגב, גם אז שום דבר אינו סופי. יתכן אפרת שאת מנסה דרך הגדרת הזהות המקצועית לעשות קיצור דרך לגבי קושי בהגדרת העצמי שלך, שחלקו בוודאי קשור למקצוע שאת בוחרת, אבל יש בו עוד חלקים רבים אחרים. זו הסיבה אולי שהכיוונים שבחרת ללמוד הופסקו על ידך כיוון שלא נתנו לך את המענה למה שאת באמת מחפשת, וזו הזהות העצמית. יתכן מאוד שהמקצוע בו תבחרי לא יעזור לך במשימה הזו ותצטרכי לעבוד במקביל הן על פיתוח הזהות האישית והן על העמקת הכשרתך המקצועית במשהו שנראה כעת מספיק מעניין עבורך. יש לקוות כמובן שבנקודה כלשהי בעתיד הדברים הללו יפגשו יחדיו למשהו אינטגרטיבי שתרגישי איתו נוח ושלימה. בברכה ד"ר אורן קפלן